ע"פ 48/49

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים, עמנואל ומינה כהנוביץ', שהורשעו בכך שנכנסו שלא כדין לדירתה של שולמית פרנקל וגרמו לה עוגמת נפש. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותם לפי סעיפים 96, 286 ו-23 לפקודת החוק הפלילי משנת 1936, וקנסה כל נאשם בחמש לירות על כל עבירה. הנאשמים ערערו, וערכאת הערעור קיבלה חלקית את ערעורם. באשר להרשעה לפי סעיף 96, קבע בית המשפט כי אופן הכניסה לא נקבע בוודאות וכי פתיחת דלת נעולה באמצעות מפתח – כפי שטענו הנאשמים – אינה מהווה כניסה בכפייה. מאחר שפסק הדין מנה דרכי כניסה חלופיות שונות, וחלקן לא היו כרוכות בשימוש בכוח, היה מקום לזכות את הנתבעים מחמת הספק. לפיכך, ההרשעה לפי סעיף 96, המחייבת שימוש בכוח, לא יכולה לעמוד. עם זאת, ההרשעה לפי סעיף 286, שעניינה כניסה למקום המוחזק על ידי אחר בכוונה להטריד, אושרה. בית המשפט פירש את הביטוי האנגלי "לעצבן" במובן רחב יותר ממה שעולה מהתרגום המילולי, מתוך הכרה בכך שפעולת הנתבעים לתפוס את הדירה כדי לגור בה תגרום בהכרח אי נוחות או עוגמת נפש לשולמית. דרישת הכוונה לפי סעיף 286 התקיימה, נוכח ידיעת הנתבעים כי מעשיהם יקניטו את שולמית, גם אם מטרתם העיקרית הייתה להיטיב עם עצמם על ידי החזקת הדירה. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי החזקתה החוקית של שולמית בדירה לא נפגעה עקב מות אמה או היעדרותה שלה, מה גם שהיא המשיכה לשלם את שכר הדירה. בסופו של דבר ביטל בית המשפט לערעורים את ההרשעה לפי סעיף 96 והורה על החזרת הקנסות שהוטלו בגין הרשעה זו, אך אישר את ההרשעה ואת גזר הדין לפי סעיף 286.