בר"ש 4310/15

תקציר

התיק נסוב סביב נוכחותו וזכותו של מבקר פנימי לדבר בישיבות מועצה ברשות מקומית. יחסיו של המבקר עם ראש המועצה התדרדרו, והובילו להרשעה בעבירת משמעת הקשורה לסירובו של המבקר לפנות את מקומו בישיבה. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותו, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו. המבקש ביקש רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, אם כי הוא הציע הערות נורמטיביות על ההשלכות הרחבות יותר של המקרה. בית הדין קבע כי התנהגותו של המבקר בעיכוב הישיבה מהווה עבירת משמעת ואישר את עונש הנזיפה. באשר לשאלות הכלליות שהועלו, ציין בית המשפט כי החוק אמנם אינו מפרט את סדרי הישיבה של מבקר הפנים, אך סביר להניח שהם יישבו ליד שולחן הישיבות מתוך הכרה בתפקידם החשוב. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של פונקציית הביקורת הפנימית ברשויות המקומיות ואת הצורך להכיר במעמד זה באופן סמלי. בנוגע לזכות הדיבור, בית המשפט הפעיל איפוק וקבע כי בעוד שלמבקר צריכה להיות הזכות לבקש רשות דיבור, יש לעשות זאת בתבונה ובמתינות. ליו"ר האסיפה שיקול דעת להיעתר לבקשה זו, ויחסי אנוש תקינים צריכים להנחות תהליך זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי ברוב המקרים מוטב להשאיר עניין זה לשיקול דעתה של הרשות המקומית. החלטה זו משקפת את האיזון בין תפקידו של רואה החשבון המבקר לבין הצורך בניהול אסיפה נבון, הדוחה את בקשת רשות הערעור אך מציעה הכוונה למקרים עתידיים.