ע"פ 9813/16

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לתיק פלילי של קטין שביצע מספר עבירות, בהן שוד קבוצתי וקשירת קשר לביצוע פשע. בית המשפט המחוזי פסק במקור לטובת הרשעה, וגזר על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות. עם זאת, הערעור מערער על הרשעה זו. פסק דינה של השופטת א' חיות בוחן היטב את החריג לכלל של הרשעת מי שביצע עבירה פלילית, כפי שנקבע בסעיף 24 לחוק הנוער. חריג זה מתמקד בפוטנציאל השיקום של קטינים וברצון להימנע מלהכתים את רישומיהם לצמיתות, במיוחד כאשר המעשים אינם חוזרים על עצמם. במקרה דנן, מציינת השופטת כי המערער לא היה העבריין העיקרי, ומילא תפקיד מופחת באירוע. זאת ועוד, הם מכירים במסע השיקום המרשים של המערער, המתאפיין בחרטה כנה ובחזרה לחיים נורמטיביים, הכוללים פוטנציאל גיוס לצה"ל. בנסיבות אלה, סבורה השופטת חיות כי אין טעמים משכנעים לסטות מהמלצת שירות המבחן, הדוגל בשיטת טיפול חלופית ומניעת הרשעה. פסק דינה של השופטת חיות, אליו מצטרפת השופטת ד' ברק-ארז, מדגיש את מגמת השיקום ואת החשיבות של מתן הזדמנות שנייה לקטינים. ההרשעה וגזר הדין שהטיל בית המשפט המחוזי מבוטלים. תחת זאת, הוטל על המערער לבצע 250 שעות עבודה לתועלת הציבור והוטל עליו צו מבחן לשישה חודשים, החל ממועד פסק דין זה. פסק הדין מדגיש את חשיבותה של הזדמנות זו עבור המערער להמשיך במסלול חיים חיובי. עם זאת, השופט נ' סולברג מביע דעה מסכמת, תוך שימת דגש על אופי העבירות וגורמי הסיכון המוזכרים בתסקיר שירות המבחן. סולברג מציע "לרתום" את השירות הצבאי לתהליך השיקום, ולהציג אותו כתמריץ למערער להישאר במסלול של שיפור עצמי. למרות שהסכים עם החלטת הרוב לבטל את ההרשעה, השופט סולברג מכיר ברמת הענישה המקובלת במקרים כאלה ובצורך להעביר מסר ברור לגבי חומרת העבירות. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, ופסק דין הרוב מורה על הפרטים המפורטים בפסקה 7 של השופטת חיות. פסק דין זה ניתן היום, 15 ביוני 2017.