עמש"מ 15321-06-16

תקציר

מדובר בערעורם של שלושה מורים ממשרד החינוך שהורשעו בעבירה על חוק שירות המדינה (משמעת) והתקנות וההנחיות שהותקנו מכוחו. שלושת המורים עבדו כמורי נהיגה ללא היתר במקביל לתפקידי ההוראה. המורים טענו כי המשרד לא אכף את האיסור לעבוד כמורה נהיגה במשך 40 שנה וכי המדיניות השתנתה לפתע ללא הסבר. עוד טענו כי המשרד אכף את האיסור באופן סלקטיבי, וכי לא היו מודעים לדרישה לקבל אישור לעבוד כמורי נהיגה. בית הדין למשמעת דחה את טענות המורים והרשיע אותם באישומים המשמעתיים. בית הדין גם הטיל סנקציות משמעתיות על המורים, בהן נזיפה חמורה, החרמת משכורת קבועה אחת, הורדה בשתי דרגות למשך שנתיים ופסילה מלשמש מחנכת כיתה למשך שלוש שנים. המורים ערערו לבית המשפט המחוזי וטענו כי בית הדין שגה בכך שלא זימן את נציב שירות המדינה ואת מנכ"ל משרד החינוך להעיד, כי טעה כשדחה את טענת ההתיישנות שלהם ואת טענות האכיפה הבררנית, וכי הסנקציות שהוטלו היו מופרזות. שופט בית המשפט המחוזי דחה את הטענות ודחה את הערעור, אך מיתן את הסנקציות שהוטלו על המורים. בית הדין קבע כי בעוד שטענות המורים ראויות במידה מסוימת, ממצאי בית הדין והסנקציות מקובלים בדרך כלל. בית הדין הורה על נזיפה חמורה, החרמת משכורת קבועה אחת והורדה בדרגה אחת למשך שישה חודשים לשניים מהמורים, ורק נזיפה חמורה והחרמת משכורת קבועה אחת למורה השלישי, שפרש מאז.