ת"א 21806-07-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, דן, בסכסוך החזר ההלוואה שלו עם הנתבעים, חסון, גלובל סנטה ברברה ויואב. הסכם ההלוואה החתום הבלתי מעורער בין דן לחסון בסכום של 655,000 ₪, בצירוף הודאתו של חסון, הספיק לדן כדי לעמוד בנטל השכנוע בדבר קיומה וסכומה של ההלוואה. טענתו של חסון כי ההסכם היה פיקטיבי וכי סכום ההלוואה בפועל נע סביב 450,000 ₪ אינה עקבית ולא הוכחה, במיוחד נוכח היעדר ראיות שהציגו הנתבעים. לפיכך קבע בית המשפט כי חסון קיבל את מלוא סכום ההלוואה ולא עמד בפירעונו בתום תקופת ההלוואה. באשר לריבית על ההלוואה והשיקים בסך 6,500 ₪, מצא בית המשפט את טענת דן כי לצדדים היה הסכם בעל פה לתשלומי ריבית בסך 65,000 ₪ אינה משכנעת, מה גם שבהסכם הכתוב נקבע כי ההלוואה לא תישא ריבית כלשהי. עם זאת, בית המשפט מצא כי חסון נתן לדן שיקים בסך 19,500 שקל כתשלומי ריבית והורה לגלובל סנטה ברברה, מנפיקת השיקים, לשלם סכום זה לדן מאחר שהצ'קים לא כובדו. כל טענות הנתבעים לקיזוז נדחו מחוסר ראיות. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לטענותיהם כי דן נפרע או כי היו לו התחייבויות כספיות אחרות כלפיהם. בית המשפט מתח ביקורת על עדותו של חסון בשל חוסר אמינותה, המאופיין בהתחמקות, סתירות ושקר. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את הסכם ההלוואה בכך שלא סיפקו לדן עשרה שיקים אישיים לפירעון ההלוואה בתום התקופה והורה להם לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪ בגין הפרה יסודית זו. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לדן הוצאות משפט, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 125,500 ₪. עוד צוין בפסק הדין כי בשל הדמיון בין מקרה זה לבין תיק אחר שנדון בפני השופטת עדנה יוסף-קוזין, המזכירות תעביר פסק דין זה לעיונה.