ת"א 19031-04-18

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת, חברה המוכרת רכבים משומשים, לא גילתה את זהות הבעלים הקודמים של הרכב בטופס הגילוי כנדרש בחוק. הנתבעת הייתה מודעת לחשיבותו של מידע זה והשמטתו היוותה הפרה סטטוטורית. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא היה מודע לתקלה בסוללה ההיברידית ולכן לא ניתן לראות בו מי שהטעה את התובע. עוד טען התובע כי לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית לעיין בתדפיס היסטוריית הטיפולים של הרכב, אשר הצביע על התקלה במצבר, טרם תפיסת הרכב. בית המשפט קבע כי התובע לא התנהל באופן סביר, שכן יכול היה לעיין בתדפיס טרם חתימתו על טופס המסירה, שאורכו דקות ספורות בלבד. יתר על כן, התובעת המתינה כשבוע לעיון בתדפיס לאחר תפיסת הרכב ולא סיפקה כל הסבר לעיכוב זה. בית המשפט דן גם בזכות ביטול ההסכם וקבע כי גם אם הנתבע היה מטעה ביודעין את התובע בדבר התקלה בסוללה, התובע לא היה רשאי לבטל את ההסכם בשל התנהלותו ממועד הרכישה ועד היום. גם טענת התובעת כי יש להחליף את הסוללה בחדשה נדחתה שכן לא הייתה חובה בחוק או בתקנות לעשות כן, וחוות דעתו של המומחה בעניין זה לא נתמכה. באשר לאי גילוי זהותו של הבעלים הקודם, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לבטל את ההסכם ולתבוע פיצויים. עם זאת, הודעת הביטול הגיעה רק עם הגשת כתב התביעה, דבר שאינו סביר. בית המשפט חישב את הפיצוי המגיע לתובע, תוך התחשבות בחוות דעת המומחים ובחקירות הנגדיות, וקבע את שווי הרכב על 42,936 ₪. ההפרש בין שווי זה למחיר הרכישה עמד על 3,564 שקל. בית המשפט דחה את תביעות התובע לנזקים נוספים, לרבות עוגמת נפש, שכן הן לא נתמכו בראיות ולא עלו בקנה אחד עם התנהלות התובע. התובע תבע גם פיצויים לדוגמה, אך בית המשפט מצא כי הנסיבות אינן מצדיקות פסיקה כזו. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה והורה לנתבעת לשלם לתובע 3,564 ₪. בהתחשב בכך שמרבית תביעת התובע נדחתה, בית המשפט גם הורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות בשיעור של 10% מסך התביעה שנדחתה בתוספת מע"מ, בסך 9,645 ₪. סכומים אלה קוזזו, ולנתבע ניתנו 30 יום לשלם, שלאחריהם תצטבר ריבית. בית המשפט גם קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.