ע"מ 38937-01-10

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורי המערערים, מבטל את הצווים שהוציא המשיב ומסווג את הכנסות המערערים ממכירת דירות כהכנסה הונית ממכירת מקרקעין, ולא כהכנסה עסקית. השופט קובע כי ההחלטות בהשגות המערערים התקבלו ונמסרו להם לפני המועד האחרון, בהתאם לסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה. למרות שלפקיד השומה יש סמכות לסווג עסקאות באופן שונה ממנהל מיסוי מקרקעין, אין סיבה לעשות כן במקרה זה מכיוון שהסיווג הראשוני כעסקאות הוניות היה סביר, ופקיד השומה אינו יכול לשנותו. עוד קובע בית המשפט כי ההכנסה ממכירת הדירות היא הכנסה הונית, שהיא סיווג סביר, ושולל את סמכותו של המשיב לשנות את קביעת רשות מיסוי מקרקעין. מסקנה זו מתבססת על כך שהמערערים החזיקו בקרקע מספר שנים, מימנו את הבנייה בהלוואות מקרובי משפחה והתייחסו אליה כאל רכוש פרטי ולא כאל מלאי עסקי. בנוסף, אופיו של הנכס, דירות המגורים ונסיבות מכירתן, לרבות עיסוקיהם של המערערים וסיוע בחברת נדל"ן, מצביעים על כך שההכנסה היא הונית ולא עסקית או מסחרית במהותה. לפיכך, הוראות המשיב מבוטלות, והמשיב מחויב לשלם לכל אחד מבני הזוג מערער הוצאות בסך 10,000 ₪.