ע"א 7629/12

תקציר

בפסק דין שעסק במערכת היחסים המורכבת שבין דיני סימני מסחר לבין יבוא מקביל, בחן בית המשפט האם פעילות המערערים הפרה את סימן המסחר של טומי הילפיגר. נקבע כי המוצרים מקוריים ולא מזויפים, והמערערים לא חלקו על תוקפו של סימן המסחר. הסוגיה המשפטית העיקרית הייתה האם המערערים, הפועלים כיבואנים מקבילים, ביצעו הפרת סימן מסחר או "גניבת עין" באמצעות עסקיהם. בית המשפט הדגיש כי יבוא מקביל, הכרוך ביבוא טובין מקוריים ללא מעבר דרך יבואן רשמי, הוא חוקי ומעודד על פי הדין הישראלי בשל הפוטנציאל שלו להגביר את התחרות. הודגש כי המושג "מיצוי" פירושו שזכויותיו של בעל סימן המסחר נצרכות לאחר המכירה הראשונה. בית המשפט בחן גם האם השימוש שעשו המערערים בסימני המסחר של טומי הילפיגר בתחום השיווק ואתר האינטרנט עולה כדי יצירת מצג חסות כוזב, שיש לאסור עליו. בהשפעת מסגרות משפטיות השוואתיות מהאיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה, מצא בית המשפט כי השימוש הנרחב שעשו המערערים במיתוג של טומי הילפיגר בשילוט ובשמות מתחם אכן הסתכן במצג שווא ודרש הגבלות. בית המשפט הכיר בשימוש לגיטימי בסימן המסחר למכירת טובין מקוריים, כל עוד לא הטעה את הצרכנים לחשוב שהוא אושר על ידי בעל סימן המסחר. כתוצאה מכך, פרקטיקות עסקיות מסוימות של המערערות הוגדרו כמפרות, וכתוצאה מכך הפיצוי המוגבל וההתאמות למגבלות השיווק. בית המשפט הדגיש את החשיבות של אי מתיחת יתר של זכויות סימני המסחר כדי לעכב פרקטיקות שוק תחרותיות, וקרא לאיזון זהיר המותאם להקשר הכלכלי של ישראל.