ע"א 442/89

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, שעניינו סכסוך שותפות על תחנת דלק ועסק לשירותי רכב המתוכנן באום אל-פחם, חברו תחילה נתבעת והמשיבה הפורמאלית, כאשר האחרונה סיפקה קרקע והנתבעת מימנה את הבנייה. קשיים כלכליים הביאו את הנתבע לערב את גיסו, התובע, בהצעת חלק בתמורה לכיסוי חלק מעלויות הבנייה. למרות הסכמים ראשוניים וחוזה מאוחר יותר להקצאת מניות עסקיות, התעוררו מחלוקות על סכומי ההשקעה. התובע ביקש הצהרה רשמית על זכויותיו בתחנת הדלק, מה שגרר הליכים בבית משפט קמא. מונה שמאי שהעריך את שווי התחנה, אך בית משפט קמא ערער על חישובי השמאי, ובסופו של דבר קבע את עלות הבנייה על 300,491 דולר והכיר בהשקעת התובע בשיעור של 24% מחלקו של הנתבע. טענות התובע להשקעה גבוהה יותר, לרבות באמצעות מסמך מתאם (מוצג א/4), אושרו בחלקן על ידי בית המשפט, למעט אי התאמות מסוימות. נמשכה המחלוקת לגבי הוצאות נוספות ומניות במענקי החברה. הערעורים של שני הצדדים התמקדו בנושאים כמו סתירות שמאי, מניות שגויות וטעויות פרוצדורליות. ערכאת הערעור אישרה את מרבית ממצאיו של בית משפט קמא, ושינתה רישומים שגויים מסוימים ברישומי ההשקעות. בסופו של דבר, אושרה השקעתו של התובע, וחלקו הותאם, תוך הצעה לשכר טרחת עורך דין. פסק הדין שיקף קביעה זהירה אך שנויה במחלוקת של זכויות השותפות על רקע מורכבויות פרוצדורליות ואי התאמות ראייתיות.