ע"א 4127/95

תקציר

בפסק הדין שדן בערעורה של יעל זלקינד, בדבר זכאותה להירשם כ"תושבת המקום" הזכאית לקדימות ברכישת מגרשים בהרחבת מושב בית זית, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט התייחס לפרשנותה של החלטה 612 של מועצת מקרקעי ישראל, שמטרתה לאפשר למתנחלים ולצאצאיהם לחיות זה לצד זה בהתנחלויות חקלאיות. ההחלטה התמקדה בשאלה האם המונח "מגורי קבע" למשך חמש שנים, כפי שנקבע בסעיף 13 להחלטה, מחייב נוכחות פיזית רצופה ביישוב. בית המשפט העליון הדגיש פרשנות מרחיבה יותר של המונח "מגורים" מעבר לנוכחות פיזית גרידא, בהתחשב בקשר המהותי למקום, לרבות קיום קשרים וכוונות לשוב. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שלמרות היעדרותם הממושכת של הוריו של זלקינד מהמושב בשל נסיבות משפחתיות – ובפרט האיחוד המחודש של מר זלקינד עם אביו – נותר קשר מהותי לביתם במושב. עדות לכך הייתה גורמים כגון החזקת רכוש, שמירה על התחייבויות משפטיות וכספיות בישראל וכוונתם לחזור. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההיעדרות היא זמנית ולא ניתקה את קשר המגורים הנדרש על פי ההחלטה. בכך קבע בית המשפט כי יעל זלקינד עמדה בתנאי ההשתתפות בהקצאת החלקה והורה למשיבים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המערערים.