עמ"ש 45516-01-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ייפוי כוח חתום על ידי מר מ.פ., בעל השליטה בחברת בנייה מצליחה, הסובל ממחלת האלצהיימר. ייפוי הכוח מעניק לבנו הבכור ולשני ילדים נוספים את הסמכות לפעול בשמו בישיבות בעלי המניות והדירקטוריון. פסק הדין מתייחס למספר ערעורים על תוקפו של ייפוי כוח זה, מינוי משקיף שיפקח על פעילות החברה והחלטות ביניים בנושאי חלוקת בונוסים וענייני העסקה. בית המשפט מגיע למסקנה כי ייפוי הכוח אינו בלתי חוזר כפי שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר. היא קובעת כי ייפוי הכוח אינו עומד בדרישות סעיף 14(ב) לחוק השליחות, אשר היה הופך אותו לתקף גם לאחר ההתדרדרות הקוגניטיבית של מ.פ. תחת זאת, בית המשפט קובע כי מדובר בייפוי כוח הניתן לביטול, ומ.פ. יכול היה לבטלו אילו רצה בכך, גם מיד לאחר חתימתו. משכו הארוך של ייפוי הכוח, אי עמידתו בדרישות הנוטריון וחוסר ההתאמה לתקנון החברה תורמים כולם למסקנה זו. באשר למינוי משקיף ולהחלטות הביניים, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטות הערכאה הנמוכה יותר. המשקיף מונה בשל סכסוכים משפחתיים עזים, וסמכויותיו המורחבות היו מוצדקות על פי הנסיבות. בית הדין גם מאשר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר בנושאי חלוקת בונוסים והעסקה, ומוצא אותן סבירות ועולות בקנה אחד עם הנוהג המקובל. הקביעה המהותית מחייבת מינוי אפוטרופוס לרכושו העסקי של מ.פ., לרבות מניותיו בחברה, אשר יטופל על ידי בית המשפט קמא. עד אז, הסדרי הביניים הקיימים, לרבות תפקיד הצופה, נותרו על כנם. בנוסף, בית המשפט מבהיר כי כל מניות בבעלות משותפת של מ.פ. ואשתו, גב' א.פ., יילקחו בחשבון בעת מינוי אפוטרופוס לנכסיה העסקיים של מ.פ. הערעור מתקבל בחלקו, כאשר כל אחד מהצדדים המשיבים נושא ב-10,000 ₪ מהוצאות המערערים. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.