בש"פ 1716/11

תקציר

גזר הדין מתייחס לאישה, תושבת השטחים, שנתפסה מנסה להבריח טלפון נייד לכלא שקמה, שם מרצה אחיה מאסר עולם בגין עבירות ביטחוניות הקשורות לפעילותו בחמאס. הטלפון הוסתר בתחתונים, שנועדו לעבור לאחיה. האירוע התרחש ב-6 בפברואר 2011, וכעבור עשרה ימים הוגש נגדה כתב אישום המייחס לה שורה של עבירות לפי החוק הישראלי, בהן ניסיון להעביר חפץ אסור לבית סוהר, הפרעה לעובד ציבור ומעשה מרמה. במקביל, הגישה התביעה בקשה למעצרה עד תום ההליכים, אשר נעתר לה בית המשפט המחוזי, תוך הסתמכות על ראיות לכאורה, לרבות הודאות הן של המערערת והן של אחיה, ודיווחים של שוטרים וסוהרים. בית המשפט מצא גם עילה למעצר בשל אופי העבירות וחשש לשיבוש הליכי משפט. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה די הצורך את טענותיה וכי קיימות חלופות מעצר ראויות, כגון שהייה בבית בן דודה. עם זאת, שופט ערכאת הערעור הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הכרה בהשלכות הביטחוניות של העבירה ובסיכון לבריחת המערער לרשות הפלסטינית, ולפיכך דחה את הערעור. השופטת הדגישה את חומרת האירוע וציינה כי ייתכן שהטלפון הנייד שימש למטרות טרור וכי מעשיו של המערער היוו חוליה בשרשרת פעילות הטרור. בסופו של דבר, אישר השופט את צו המעצר, מתוך סבר כי אין חלופות ראויות, והמערערת, אם לשמונה ילדים ללא עבר פלילי, היוותה סיכון משמעותי לבריחה.