ע"א 45456-05-10

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש בנק מזרחי טפחות נגד אלקטרו פ.א.מ. חברה למסחר והשקעות רעננה בע"מ וערביהם, באוקטובר 1996, בגין אי תשלום חובות. החייבים הגישו תביעה שכנגד נגד הבנק בדצמבר 1999. עיקר המחלוקות בין הצדדים נסובו סביב מספר נושאים הקשורים לניהול חשבון החברה, ובהם שירות מותנה בשירות בגין שתי הלוואות, אי מימוש תוכניות חיסכון על ידי הבנק, גביית ריבית בלתי מוצדקת וכיבוד שיק שביטולו נצטווה על כך. לאחר הליך משפטי ממושך, בית משפט השלום בתל אביב נתן פסק דין חלקי בשנת 2008, ואחריו פסק דין משלים בשנת 2010, אשר הורה לבנק להשיב את חשבון החברה על פי עקרונות מוגדרים. שני הצדדים ערערו על פסק הדין המשלים. המערערים טענו כי הבנק עשה להם עוול בדרכים שונות, לרבות עיכוב זיכוי שיקים ומזומנים ושירות מותנה פסול. מנגד, טען הבנק כי היה צריך לפסוק לו הוצאות וכי הריבית על החוב בחשבון הייתה צריכה להיקבע בשיעור המקסימלי של הבנק. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים בדבר איחור בזיכוי ושירות מותנה, וקבע כי הבנק לא פעל באופן בלתי סביר או בלתי ראוי. עם זאת, בית המשפט צידד במערערים בסוגיית הריבית, והסכים כי הבנק גבה שלא כדין ריבית עודפת על החשבון בין אוגוסט 1983 ליולי 1984. עוד קבע בית המשפט כי יש לזכות את החשבון בשווי שיק ליום חיובו. באשר לפסק הדין המשלים, מצא בית המשפט כי חוות דעת המומחה עליה התבססה אינה עקבית ונובעת מפגיעה בזכויות המערערים, שכן לא הותר להם לחקור את המומחה על חוות דעתו הסופית. לפיכך, פסק הדין המשלים בוטל והיה אמור להתמנות מומחה חדש. המומחה החדש יכין חוות דעת בהתאם להנחיות שהותוו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סוגיות הריבית וההוצאות הושארו להכרעת בית המשפט הפרוצדורלי. עוד נקבע בפסק הדין כי לא יינתן צו להוצאות, והפיקדונות יוחזרו למפקידיהם.