ע"א 22019-01-14

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון בעניין ת"א 25442-10-13. הערעור הוגש על ידי דן חן תקשורת, שותפות שסיפקה שירותי התקנה, ומייסדיה, יגאל צצשווילי ורומן מורזאחנוב, נגד בנק לאומי ישראל בע"מ. הבנק תבע את המערערים בגין חוב בחשבונם וזכה בפסק דין מקוצר נגדם בשנת 2009. לאחר מכן הגישו המערערים תביעה נפרדת על סך 300,000 ₪ נגד הבנק, בטענה כי התנהלותו גרמה לפגיעה כלכלית קשה בעסקיהם והביאה לסגירתו. הבנק דחה את התביעה, בטענה כי המערערים מנועים מלעשות כן משום שלא התגוננו בתביעה הראשונה. בית משפט קמא נעתר לבקשת הבנק, והוביל לערעור הנוכחי. השאלה המרכזית היא האם יש לדחות את התביעה השנייה על יסוד דוקטרינת השתק החברה. המערערים טענו כי תביעתם השנייה הוגשה בעילות נפרדות – התנהגות נזיקית של הבנק – וכי השותפות לא הייתה צד לתביעה הראשונה. הם הדגישו כי אי מתן אפשרות לתביעתם משמעותו סגירת דלתות בתי המשפט בפניהם וכי הנסיבות שונות מהפסיקה הקודמת. בתוך כך, טען הבנק כי המערערים לא העלו בעבר כל טענות בנוגע להתנהלותו וכי ניסיונם הנוכחי להפריד בין שני פסקי הדין הוא מלאכותי. בית המשפט קבע כי היה על המערערים להעלות את טענותיהם במסגרת הגנתם בתובענה הראשונה והימנעותם מלעשות כן במועד משמעה שאין ביכולתם להעלותן כעת. הטענות על התנהלות הבנק יכלו לשמש כטענות נגדיות בתביעה הראשונה. העובדה שדן חן לא היה צד לתביעה הראשונה אינה מהותית, בהתחשב ביחסיו המשפטיים עם המערערים 2 ו-3. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪, כאשר הסכום יועבר מהערבות שהופקדה.