ת"א 22994/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעות של רוכשי שתי דירות נגד היזם, הנובעות מתלונות שונות, לרבות עיכובים במסירה, אי התאמות בנייה, ליקויים והיעדר ביטחונות לתשלומים. בית המשפט בחן האם גורמים שאינם בשליטת הקבלן, כגון צווי הפסקת עבודה שיפוטיים וביטול היתרי בנייה, הצדיקו את העיכובים. טענות הקבלן על מחסור בעובדים וצווים שיפוטיים נבדקו ונדחו ברובן, שכן העיכובים נבעו מעבירות בנייה של הקבלן עצמו שהפר היתרי בנייה. בית המשפט הדגיש את תפקידו הקריטי של "טופס 4", המאשר את נכונות הבניין לחיבורי חשמל, ובכך קובע כי הדירות אינן ראויות למגורים לפני הנפקתו. לתובעים נפסק פיצוי בגין עיכובים שנעו בין 25.5 ל-29 חודשים ובגין ירידת ערך בגין בניית ממ"דים במקום חדרים רגילים. בנוסף, ליקויים בדירות הובילו לפיצוי כספי נוסף. טענת היזם כי התובעים ויתרו על זכויותיהם בבטוחות בוטלה על בסיס חוק מכר דירות המונע הגבלה חד צדדית של זכויות הרוכשים. בית המשפט דחה כל טענה של ויתור משתמע, וחייב את המוכר לספק ניירות ערך משפטיים, בין אם הקונה היה מעוניין בכך ובין אם לאו, וקבע כי שום תירוץ של "תקופת חסד" לא יוכל לפטור את הקבלן. הוכרו תביעות בגין עוגמת נפש עקב עיכובים ואי התאמות, מה שהוביל לפיצוי נוסף. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נפסקו גם נגד היזם. פסק הדין הכולל הורה על פיצוי כספי משמעותי והדגיש עמידה בהתחייבויות חוזיות והגנות סטטוטוריות לרוכשים בעסקאות נדל"ן.