ע"פ 1536/23

תקציר

לאחר ששקלה בכובד ראש את הטיעונים בכתב ובעל פה שהוצגו על ידי הצדדים, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור על הסף. בית המשפט הדגיש את חוסר רצונו לעקוף את הקביעות העובדתיות והערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי, במיוחד במקרים של עבירות מין. טענת המערער, שבמרכזה הטלת ספק במהימנות עדותו של הקורבן, נמצאה בלתי משכנעת. בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות את הסתירות בעדותו של הקורבן ומצא כי הן מינוריות ואינן קשורות לליבת האירוע. יתר על כן, בית המשפט אישר את אמינות גרסתו של הקורבן לגבי היסודות המהותיים של העבירה. גם טענת המערער כי עדותו של עד אחר הטילה ספק בגרסת הקורבן לא התקבלה. מנגד, הדגיש בית המשפט את חוסר העקביות בעדותו של המערער עצמו, דבר המצביע על חוסר אמינות. בערעור על גזר הדין הדגיש בית המשפט את חומרתן של עבירות המין ואת השפעתן המזיקה על הקורבנות ועל החברה. צוין כי מעשיו של המערער גרמו נזק משמעותי לשתי המתלוננות. בית המשפט הכיר בנסיבות המקרה, לרבות היעדר הכוח ואופיו הבודד של האירוע, אך ראה בחוסר אחריותו של המערער ובתסקיר המבחן פוטנציאל שיקום מוגבל. בעוד שהמערערת טענה כי התנצלה ושילמה פיצויים, בית המשפט מצא כי אין בכך משום קבלת אחריות מלאה. העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, אם כי בצד המחמיר יותר, לא נחשב מופרז דיו כדי להצדיק התערבות בערעור. השופט דוד מינץ נתן את פסק הדין, והשופטים נעם סולברג ויצחק עמית הסכימו איתו.