בג"צ 1052/19

תקציר

העותרים, שהיו קצינים במשטרה ולאחר מכן הפכו לקציני משטרה מן המניין, הגישו תביעה נגד החלטת המשטרה שלא לקדם אותם בדרגה. המשטרה טענה בתגובה כי יש לדחות את העתירה משום שהוגשה בשיהוי בלתי מוצדק, הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית. עוד טענו כי קיים סעד חלופי לעותרים, והוא הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכי יש לדחות את העתירה לגופה בשל קיומה של הבחנה לגיטימית בין קבוצות שונות של עובדי משטרה. העותרים השיבו כי לא חל כל שיהוי וכי בית המשפט לעניינים מנהליים הוא המקום המתאים לטענותיהם. עם זאת, בית המשפט קבע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתיק וכי היה על העותרים להביא את טענותיהם לשם. בית המשפט בחר שלא להתייחס לסוגיית השיהוי אך ציין כי העותרים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לכך. בסופו של דבר, החליטה השופטת לדחות את העתירה בשל קיומו של מסלול משפטי חלופי זה ולא הטילה על העותרים הוצאות כלשהן.