בג"צ 6395/98

תקציר

העותרת, יתומה מצה"ל, ביקשה מימון ממשרד הביטחון ללימודי התואר השני שלה. אביה של העותרת נפל במלחמת יום הכיפורים והיה זכאי לסיוע ברכישת השכלה גבוהה מכוח תקנות משפחות חיילים שנהרגו בקרב (גמול ושיקום). התקנות מעניקות מימון לשכר לימוד ליתומים, ציוד לימוד ודמי מחיה. הייתה מחלוקת על פרשנות התקנה לגבי תקופת המימון, כאשר העותרת טענה כי היא צריכה לכסות את התואר השני שלה והמשיבה טענה כי היא מוגבלת לתואר ראשון. בית המשפט קבע כי לשון התקנה אינה ברורה וכי פרשנותה של המשיבה עולה בקנה אחד עם תכליתה, שהיא לאזן בין הצורך לסייע ליתומי צה"ל לבין הצורך במשאבים מוגבלים. המשיב אמנם לא היה חייב לממן את התואר השני של העותר על פי התקנות, אך מדיניותו ללימודי פסיכולוגיה הרחיבה את המימון גם לתארים מתקדמים. עם זאת, לימודיה של העותרת בתוכנית שוורץ, אף שהיו קשורים לפסיכולוגיה, נתפסו כשינוי מקצוע, והמשיבה לא נדרשה לממן את דמי המחיה שלה פעמיים. לפיכך, הייתה העותרת זכאית למימון התואר השני שלה בפסיכולוגיה, בניכוי הסכום שכבר קיבל עבור תוכנית שוורץ, מה שמבטיח שלא תהנה מכפל תשלום. בית המשפט הורה למשיב להשלים את דמי המחיה של העותר בהתאם. פסק הדין לא כלל הוצאות למי מהצדדים.