תמ"ש 66384-05-22

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית בה ביקש התובע, ק.א., להיות מוכר כבעלים יחיד של נכס ברמת השרון. הנתבעים הם אחיה של ק.ע., אשר טענו כי כוונת הוריהם הייתה להעניק את הנכס לק.ע. רק לאחר מותם, מה שהופך אותו למתנה לאחר מותם. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעת, וקיבלה את טענתה כי המתנה הייתה מיידית, אם כי הרישום התעכב בשל נסיבות חיצוניות. פסק הדין דן במספר עקרונות משפטיים הקשורים למתנות, דיני ירושה וסדר דין אזרחי. היא מדגישה את הצורך בתום לב ובהגינות במשפט האזרחי, לרבות בדיני משפחה, ומציינת כי תביעת התובע אינה מתנה לאחר המוות אלא מתנה שניתן למכור לאחר המוות. השופטת מתייחסת גם לטענות הנתבעים לפיהן איחור הרישום ואופי העסקה מעידים על מתנה עם מותה, ומוצאת אותם ללא תימוכין. בנוסף, פסק הדין דן במושג השיהוי בהליכים אזרחיים ובחובת ההגינות, ומגיע למסקנה כי התנהלות התובע אינה מצדיקה פיטורין בעילות אלה. השופטת בוחנת את האפשרות שמדובר בעסקה לכאורה, ומוצאת אותה מופרכת בשל מעמדה של התובעת כצד שלישי והיעדר ראיות התומכות בטענות הנתבעים. זאת ועוד, מעורבותם של הנתבעים בניהול הנכס אינה נחשבת מהותית, והשופטת מפנה למקרה דומה המחזק את עמדת התובע. פסק הדין נוגע גם בנטל ההוכחה לעניין דמי שימוש, ומגיע למסקנה כי העניין לא הוכח די הצורך. לסיכום, השופט קובע כי התובע הוא הבעלים היחיד של הנכס ומורה על הסעד המבוקש. הנתבעים חויבו לשלם 80,000 ₪ במשותף ומספר התחייבויות בגין הוצאות התובע.