ת"א 50353/06

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהוגשה לפי חוק איסור לשון הרע, בגין התבטאויות שנאמרו במהלך שתי ישיבות של ועדה שמונתה לבחון את שינוי מעמדה של גבעת שמואל ממועצה מקומית לעירייה. התובע, כלכלן שכיהן בעבר כמזכיר ולאחר מכן כמנכ"ל המועצה המקומית ובתקופה הרלוונטית שימש בה כיועץ חיצוני, תבע את הנתבע, ששימש בעבר כמהנדס המועצה המקומית. הנתבע השמיע שלוש אמירות על התובע במהלך הפגישות אשר האחרון ראה בהן לשון הרע. ההודעה הראשונה התייחסה לכך שהתובע הנחה לכאורה את הנתבעת לאשר חשבונות פיקטיביים עבור חברת אבטחה חיצונית המועסקת על ידי המועצה. מההודעה השנייה השתמע כי התובע התפטר מתפקידו ומונה כיועץ ללא מכרז, וכי התשלומים שקיבל היו בלתי חוקיים. בהודעה השלישית נטען כי התובע זייף פרוטוקולים של ישיבת מועצה מקומית. לא הייתה מחלוקת כי הנאשם אכן אמר את הדברים המיוחסים לו. בית המשפט בחן האם התבטאויות אלה מהוות לשון הרע והאם קיימות לנתבע הגנות לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט מצא כי האמירות אכן מהוות לשון הרע על התובע וכי מתקיים יסוד הפרסום. הנתבע טען כי דבריו התייחסו בעיקר לראש המועצה, אך בית המשפט קבע כי גם אם כך היה, האופן שבו ניסח הנתבע את דבריו מהווה לשון הרע ישירה על התובע. בית המשפט בחן שלוש הגנות אפשריות לנתבע: פרסום מותר, הגנת תום לב ואמת הפרסום. בית המשפט מצא כי הנתבע לא יכול היה לטעון אף אחת מההגנות הללו בהצלחה. ראשית, הוועדה שבפניה העיד הנאשם לא הייתה ועדת חקירה, ולכן הפרסום לא הותר על פי החוק. שנית, דברי הנתבע לא היו בגדר הבעת דעה אלא טענות עובדתיות, ועל כן לא חל סעיף 15(4) לחוק, שעניינו הגנת תום הלב. שלישית, הנתבע לא הצליח להוכיח את אמיתות פרסומיו בנוגע לתובע. באשר לסעדים הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 40,000 ₪ וכן 4,000 ₪ כל אחד בגין השתתפות בהוצאות שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ.