ת"א 1474/04

תקציר

התובעים, 14 מתוך מאה בעלי יחידות הדיור בבניינים, תבעו את הנתבעת בגין ליקויי בנייה בשטחים הציבוריים ובמערכות מיזוג האוויר המרכזיות בבניינים, וכן בגין ליקויים בתחומי המשרדים שרכשו מהנתבעת. התובעים טענו כי הנתבעת לא סיפקה להם את השטחים הציבוריים הנוספים המפורטים בחוזי המכר, בשיעור של 28.5% מסך השטחים הבנויים במבנים. עוד טענו כי מערכות מיזוג האוויר המרכזיות לא תפקדו כראוי בשל תכנון והתקנה לקויים, וביקשו פיצוי על עלות תיקונן. בנוסף, טענו התובעים כי נפלו ליקויים בריצוף אזורי הלובי והמסדרונות בקומות המשרדים, וביקשו פיצוי בגין תיקונם. התובעים טענו גם לנזקים לא ממוניים, וטענו כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב וההגינות. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ושיהוי. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי חוזי המכר אינם מחייבים אותה לספק לתובעים שטחים ציבוריים בפועל בשיעור של 28.5%. לטענת הנתבעת, שער זה הינו שיטה מסחרית קבועה ומוסכמת לחישוב התמורה בגין המכירה. הנתבעת גם הכחישה את קיומם של הפגמים הנטענים במערכות מיזוג האוויר, וטענה כי אם היו קיימים, הם נבעו מתחזוקה לקויה ולא מטעויות תכנון או התקנה. באשר לליקויי הריצוף, טענה הנתבעת כי אלה נבעו מתחזוקה לקויה, וממילא התובעים אינם זכאים לפיצוי מלא מעבר לחלקם היחסי ברכוש המשותף. בית המשפט דחה את טענות הנתבע בדבר התיישנות ושיהוי. בית המשפט קבע, כי הנתבעת לא הייתה מחויבת לספק לתובעים שטחים ציבוריים בפועל בשיעור של 28.5% מהשטחים הבנויים בבניינים. בית המשפט פירש את חוזי המכר וקבע כי שיעור של 28.5% הינו תוספת קבועה ומוסכמת לאזור המכירה נטו, המשמשת כשיטת חישוב מסחרית לקביעת התמורה בגין המכירה. עוד קבע בית המשפט כי השטחים הציבוריים בבניינים עולים על השיעור של 28.5% הנקוב בחוזי המכר. באשר לליקויים במערכות מיזוג האוויר, מינה בית המשפט מומחה אשר מצא כי תכנון המערכות היה תקין, וכי התקלות נבעו מתחזוקה לקויה. עוד קבע המומחה כי אין צורך להתקין מגדלי קירור נוספים, כפי שהציע המומחה מטעם התובעים, אלא להחזיר את המתקנים הקיימים לפעילות תקינה. בית המשפט קבע, כי תביעת התובעים לפיצוי בגין פגמי המיזוג אינה מבוססת, שכן הם לא הוכיחו כי הליקויים נבעו מהתקנה לקויה, וכן לא הוכיחו את גובה הנזק. בית המשפט קיבל בחלקו את תביעת התובעים בגין ליקויי ריצוף במסדרונות, והטיל על הנתבעת את האחריות לליקויים אלה בשל ביצוע לקוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הייתה אחראית לליקויים באזורי הלובי, שכן אלה יכלו לנבוע מתחזוקה לקויה. בית המשפט הגביל את פיצוי התובעים בגין ליקויי הסלילה לחלקם היחסי ברכוש המשותף, וקבע את הסכום על 13,660 ₪, שכן זהו הסכום המקסימלי הנתבע בכתב התביעה. בית המשפט דחה את תביעת התובעים לנזקים לא ממוניים, וקבע כי התנהלות הנתבעת לא עלתה כדי זדון או הפרה בוטה של חוזי המכר. גם ההודעה לצד השלישי נדחתה, מבלי להכריע לגופה של התביעה נגדו. לתובעים נפסקו הוצאות חלקיות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.