בש"א 265/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי מורכב בו מעורבים מספר צדדים. המשיבה מס' 2, חברה קבלנית פרטית, שכרה את שירותיה של חזי ומאני קבלני בניין לצורך הקמת פרויקט הכולל 28 קוטג'ים. המבקש מס' 1 והחברה שבשליטתו (המבקשת מס' 2) מימנו את הפרויקט. אולם, בשל בעיות בחוזה התעכב הפרויקט, מה שהוביל את המשיבה מס' 2 להגיש תביעה (ע"א 2487/00) נגד חזי ומאני והמבקש מס' 1, בטענה למצג שווא ובדרישה לפיצויים כספיים. המבקש מס' 1 הכחיש את הטענות וטען כי מדובר בהלוואות. בית המשפט המחוזי פסק בעניין אחריותם האישית של הנתבעים, לרבות המבקש מס' 1, וציין כי הוא ערב לתשלומים לאחר ביטול החוזה. בהמשך לכך, הגישה המשיבה מס' 2 תביעה נוספת (ע"א 4192/02) בה ביקשה להטיל על המבקשת מס' 1 את האחריות לתשלומים על פי ערבות מאוחרת כביכול ולהשבת כספים שהושקעו לכאורה בפרויקט. המשיב מס' 2 תבע גם פיצויים בגין שיקים שניתנו לחזי ומאני. המבקשת מס' 1 טענה לדחיית התביעות, תוך שהיא מצטטת את כלל השתק העילה ופסקי דין קודמים של בית המשפט. עם זאת, השופט קבע כי הטענות בדבר נזקי הערבות והשיקים המאוחרים הן עילות תביעה נפרדות שלא הוכרעו בתביעה הקודמת. זאת ועוד, קבעה השופטת כי ההחלטה בע"א 2487/00 לא ביססה באופן חד משמעי את מעמדם של הכספים המועברים כהלוואה, שכן היא לא הייתה מהותית לפסק הדין הקודם. לפיכך הותר למשיבה מס' 2 להמשיך ולדון בתביעות אלה. באשר לסוגיית השיקים הסכימה השופטת עם המשיבה מס' 2 כי התביעה הקודמת ביקשה רק את החזרת השיקים ולא התייחסה לנזקים בפועל שהתגבשו בהמשך. משכך, גם תביעות אלה הורשו להתקדם. השופטת הדגישה את הצורך לפתור סכסוכים בצורה צודקת וגמישה, ומאחר ששני הצדדים חולקים את האחריות להליך המשפטי המתנהל, לא נפסקו הוצאות. ההחלטה נמסרה לצדדים בתחילת דיון קדם משפט שנקבע.