רע"א 4086/18

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, תוך הדגשת הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בפסקי ביניים פרוצדורליים, אלא במקרים חריגים. לבית משפט קמא נתון שיקול דעת משמעותי בשל הערכתו הישירה את ראיות הצדדים ועדויותיהם. כאן, אי ההתאמות העובדתיות שהציגו הצדדים בנוגע לבעלות בנכס לא הצדיקו התערבות בערעור. בית המשפט גם לא מצא פגם בהחלטתו של בית משפט קמא בהתבסס על בחינתו המקיפה של הראיות והערכות המהימנות. בעת בחינת בקשות לסעד זמני, שני תנאים הם קריטיים: סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות, כאשר לאחרון יש לעתים קרובות משקל רב יותר. טענות המבקשים חלקו במידה רבה על ממצאים עובדתיים, שהם עניינו של בית משפט קמא. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הוכחה לנזק בלתי הפיך למבקשים; המקרה עסק ברכוש מסחרי, לא למגורים, כלומר נזקים פוטנציאליים היו ניתנים לפיצוי כספי. בהיעדר ראיות למכירה קרובה לצדדים שלישיים, הבקשה לסעד זמני לא הייתה מוצדקת. בעקבות זאת בוטל צו המניעה הקודם, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.