עת"מ 3728-09-11

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת לפסוק בעניין הפקעת חלקה 63 באבו גוש, המונעת מהעותרים להשתמש באדמותיהם כבר למעלה מעשרים שנה. המשיבים, המועצה המקומית והוועדה המקומית לבנייה באבו גוש, טוענים כי יש לדחות את העתירה משום שהעותרים לא מיצו את הליכי התכנון. השופט קובע כי אף שהעתירה כוללת טענה תכנונית, היא מבוססת בעיקרה על המישור הקנייני, ועל כן טענות המשיבים בדבר מיצוי הליכי התכנון אינן עומדות. לגופו של עניין, השופט מוצא כי המשיבים עיכבו באופן בלתי סביר את הפקעת הקרקע, כנדרש בחוק. השופט מציין כי המשיבים לא פתחו בהליכי הפקעה ולא פרסמו הודעות כלשהן בנוגע לחלקה 63 מאז אישורה של תכנית 113א בשנת 1993, ובכך גרמו נזק משמעותי לעותרים. יתר על כן, השופטת מדגישה כי נכונותם של המשיבים לשנות את ייעוד המגרש למגורים והצהרתם כי אינם זקוקים עוד לחלקה כולה מעידים על חוסר שקידה וזניחת כוונתם להפקיע. עם זאת, השופט קובע כי גם בשיהוי בלתי סביר, על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים בין ביטול ההפקעה לבין שמירה על המצב הקיים. במקרה זה מגיע השופט למסקנה כי האינטרס הציבורי בהפקעת הקרקע גובר על הפגיעה בעותרים, נוכח מצוקת השטחים הציבוריים באבו גוש וגידול האוכלוסייה הצפוי. לפיכך, דוחה השופט את הבקשה העיקרית לשלילת סמכותו של המשיב להפקיע. במקום זאת, השופט מורה למועצה המקומית לפרסם הודעת הפקעה ולקדם את ההליכים הרלוונטיים בתוך שישה חודשים. עוד מדגישה השופטת כי על המשיבים לזרז את ההליכים ואינם יכולים להמשיך בחוסר המעש. לבסוף, לא ניתן צו להוצאות, ויש לחלוק את פסק הדין עם באי כוח הצדדים.