רע"א 5448/20

תקציר

בפסק דין זה מנתח בית המשפט בקשות הנוגעות לפסק בוררות ומחליט לדחות את שתיהן. ההחלטה לערער לפי חוק הבוררות מחייבת סוגיה משפטית או ציבורית משמעותית, או התערבות הכרחית למניעת עיוות דין – תנאים שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט התייחס לטענת התובע כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הימנעותו של הבורר מלגלות ניגוד עניינים פוטנציאלי. סוגיה זו הושוותה למספר תקדימים, ביניהם פרשת "Art-B", שם הבהיר בית המשפט כי אין די בהפרת חובת הגילוי כדי לבטל פסק בוררות אלא אם קיימות ראיות אובייקטיביות למשוא פנים. בית המשפט מצא כי מערכת היחסים בין הבורר לבין הצדדים המעורבים לא הייתה של "יחסי עבודה קרובים" וכל גילוי היה מינורי, במיוחד בהתחשב בכך ששני הצדדים בקיאים בתחום הבנייה. היעדר מעורבותו הפעילה של הבורר בחברה הירושלמית והיעדר קשר חוזי ישיר בין תפקידי הפיקוח והביצוע של המשרד הפחיתו עוד יותר את משקלה של התביעה. ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם המבקש היה מודע בעבר לקשרים קודמים והסכים למינוי הבורר נמצאו אמינים. בנוסף, כל השפעה פוטנציאלית של יחסים לא גלויים אלה על תוצאות הבוררות נתפסה כחסרת משמעות. יתר על כן, תיקון שלאחר הפסקה, שהיטיב עם המבקש, פגע בטענות למשוא פנים. בסופו של דבר, הבקשות נדחו, תוך חיוב המבקש בכיסוי הוצאות המשיב, תוך הדגשה כי הקריטריונים לערעור על פסקי בוררות הם צרים, ואי גילוי חייב להוות סיכון ממשי למשוא פנים כדי להצדיק ביטול.