רע"א 359/06

תקציר

במקרה משפטי זה, שני עורכי דין, שייצגו צדדים יריבים בסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה על תוקפה של צוואה, הסתבכו בתביעת לשון הרע. המשיב טען ללשון הרע בשל דברים שאמר המבקש באולם בית המשפט. המבקשת ביקשה לדחות את תביעת לשון הרע לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, בטענה כי הדברים מהווים פרסום מותר שנעשה "תוך כדי דיון". עם זאת, הן בית משפט השלום בנצרת והן בית המשפט המחוזי דחו את בקשת המבקש לסילוק על הסף. בית משפט השלום קבע כי יש לבחון את הקשר בין האמירות לבין ההליך השיפוטי, ולא לדחות את התביעה על הסף בשלב מקדמי. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, ולא מצא יסוד מספיק להסיק מעבר לכל ספק כי המשיב לא הצליח להשיג את הסעד המבוקש. לאחר מכן ערער המבקש לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הגיע למסקנה כי התביעה מצדיקה בחינה מלאה לגופה, שכן אין בסיס לדחייה על הסף. בסופו של דבר, לאחר ערעור נוסף, החליטה הערכאה הבוחנת לדחות את בקשת המבקש, ואישרה כי התביעה צריכה לעבור בירור מהותי. בית המשפט ציין כי דברי המבקש, שנאמרו בתום הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, נראו כבלתי קשורים לדיון המשפטי, ולכן אינם זכאים לחסינות לשון הרע לפי סעיף 13(5) כ"במהלך דיון". משכך, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להטיל עליה הוצאות, ובכך אפשר לתביעת לשון הרע להתנהל.