ע"א 120/23

תקציר

מדובר באישה בשנות השבעים לחייה, המערערת, המתגוררת שנים רבות בנכס, בבעלות משותפת עם בן זוגה. הנכס שועבד ולאחר שלא עמד בהתחייבות, הוחלט כי הנכס יימכר. המערערת ניסתה לפדות את זכויותיו של החייב בנכס, תחילה באמצעות ניסיון לרכוש את הזכויות במלואן ולאחר מכן באמצעות בקשה לשלם מחיר נטו. הנכס נמכר לצד שלישי בהליך מכרז. בקשתה של המערערת נדחתה בבית המשפט המחוזי והיא ערערה. גם ערכאת הערעור דחתה את בקשתה, בנימוקים רבים. ראשית, הצעתה של המערערת לפדות את הנכס במחיר נטו הגיעה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, בעוד שהזוכים במכרז השתתפו בתום לב וחתמו על חוזה מכר תוך הפקדת סכום גבוה. שנית, קביעת מחיר הנטו במקרה זה הייתה מורכבת וגרמה לעיכובים משמעותיים, תוך פגיעה בזכויות ובאינטרסים של הנושים המובטחים. שלישית, המערערת תקבל מחצית מהתמורה מהמכירה, כ-4.4 מיליון ש"ח, ולפיכך לא תהיה חסרת כל. לבסוף, פסק הדין הדגיש את חשיבותו של עקרון הסופיות בהליכי מכר, ועודד את השתתפות המציעים על ידי הבטחת סיום המכירה ללא הסיכון של ביטולים ברגע האחרון. פסק הדין התייחס גם לפסיקה הקיימת ולמורכבות הכרוכה בחישוב המחירים נטו, וציין כי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות מתן אפשרות למערערת לפדות את הנכס במחיר נטו.