סע"ש 67189-12-14

תקציר

במחלוקת משפטית הנוגעת לתנאי העסקתו של עובד, בחן בית הדין האם התובע עבד אך ורק אצל הנתבעת מס' 1 והאם תפקידו היה כרוך בעבודות בניין. לאחר עיון בהצהרות ובראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת אכן הועסקה אך ורק באתרים של הנתבעת מס' 1 ועסקה בפעילות בנייה. בית הדין מתח ביקורת על הנתבעים שלא תיקנו את הודעותיהם לאחר שהכירו בכך שהתובעת מועסקת אצל הנתבעת מס' 1 בלבד. הראיות כללו את טענותיה העקביות של התובעת, תשובותיה בחקירה הנגדית והיעדר תצהירים סותרים מצד הנתבעת מס' 1. כמו כן, בית הדין קבע כי התובעת זכאית לכל הזכויות על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, החל על עובדים לאחר תשעה חודשי עבודה באמצעות קבלן כוח אדם. לפיכך, החל מהחודש העשירי נחשב התובע לעובד של הנתבעת מס' 1, מה שהופך אותו לזכאי להטבות מצו ההרחבה בענף הבנייה. בית הדין התייחס למספר תביעות, בהן הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי חגים וחופשות והפרשות לפנסיה, ופסק לתובע סך של 45,007 ₪ בגין הפרשי שכר ושעות נוספות, בין היתר. פסק הדין הדגיש את חשיבות התיעוד הברור וחובות המעסיק על פי דיני העבודה, במיוחד בשמירה על רישום מדויק של שעות העבודה ופרטי השכר. פסק הדין ניתן בהעדר צדדים, תוך מתן הנחיה להגשת ערעור בתוך 30 יום.