בג"צ 2656/00
פסק-דין עליון
תקציר
העותרים במקרה זה היו רכזי ביטחון שוטף ביישובים ישראליים המוגדרים כיישובי עורף, ששימשו כשוטרים משלימים זמניים (שמ"ז) לתקופות שנעו בין חמש לעשרים וארבע שנים. המפכ"ל החליט לפטר אותם, מה שהוביל לעתירה לערער על חוקיות פיטוריהם ולדרוש את החזרתם. הטענה העיקרית הייתה כי העותרים הפכו למעשה לשוטרים מן המניין, מה שמזכה אותם בהליך הפיטורים השמור לאותם שוטרים. עם זאת, בית המשפט העליון פסק נגד העותרים בנימוק של שיהוי, ומצא באיחור של שלושה חודשים בהגשת העתירה לאחר שנודע להם על דחייתם ויתור על זכותם. בנוסף, קבע בית המשפט כי מעמדם של העותרים נותר מעמד של שוטרים משלימים זמניים, להבדיל משוטרים רגילים בכל הנוגע לשעות העבודה, הפיקוח והיכולת להחזיק במקצועות אחרים. שיקול הדעת הרחב שהוקנה למפכ"ל המשטרה בשחרור שוטרים, לצד שיקולי מדיניות לגיטימיים מאחורי הפיטורים, הצדיקו עוד יותר את ההחלטה. בית הדין הגיע למסקנה כי סיווגם ותפקודם של העותרים כשוטרים משלימים זמניים אינו מזכה אותם במעמד של שוטרים מן המניין, ופיטוריהם היו כדין. לפיכך, העתירה נדחתה ללא צו להוצאות. השופט מ' חשין נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים י' טירקל וע' ריבלין.
חקיקה מקושרת
בג"צ 2656/00 ניסן לוטן ו-26 אח' נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, עליון (30.4.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.