תנ"ג 67071-05-22

תקציר

ניתוח זה יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים סביב אישור הסדרים בתביעות נגזרות, כפי שהם מוצגים בטקסט המצורף. ## עקרונות משפטיים וחידושים באישור הסדר תביעות נגזרות הטקסט המצורף מתווה את המסגרת המשפטית והשיקולים השיפוטיים לאישור הסדרים בתביעות נגזרות, בעיקר מתוך סעיף 202 לחוק החברות ופסיקה ענפה. הניתוח יכסה את המסגרת הנורמטיבית, תפקידו של בית המשפט ושיקולים ספציפיים להערכת סבירותו של פשרה. ### מסגרת נורמטיבית לאישור הסדר * **בסיס סטטוטורי:** סעיף 202 לחוק החברות מחייב אישור בית משפט לכל נסיגה, הסדר או פשרה בתביעה נגזרת. סעיף קטן (א) דורש מהבקשה לפרט את כל תנאי ההסדר, לרבות כל תמורה המוצעת לתובע. סעיף קטן (ב) מחייב פרסום הודעה על התנגדויות של בעלי מניות, דירקטורים או נושים. * **תחולת הסדרי טרום אישור:** הפסיקה, כפי שעולה מפרשת *ביסקר* ואחרים (*אוליר מסחר ותעשיות בע"מ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ*, *דה לנגה נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ*), קבעה כי סעיף 202 חל גם כאשר מוגשת בקשת פשרה בטרם אושרה התביעה באופן פורמלי (כלומר, בשלב בקשת רשות ההגשה). זוהי הרחבה משמעותית, המבטיחה פיקוח בית המשפט בשלב מוקדם יותר של תהליך התביעה הנגזרת. ### מטרה כפולה של אישור בית המשפט הדרישה לאישור בית המשפט בהסדרי תביעות נגזרות משרתת שתי מטרות עיקריות, כפי שהודגש בפרשת *ביסקר*: * **הגנה על האינטרסים של החברה (טיפול ב"בעיית הנציגים"):** המטרה העליונה היא להבטיח שהסדר הפשרה משרת באמת את האינטרסים של החברה. זה פותר את "הבעיה הייצוגית", שבה התובע הנגזר ובא-כוחו עשויים להעדיף תגמול אישי על פני רווחת החברה, מה שעלול להסכים להסדר לא הולם. תפקידו של בית המשפט הוא למנוע "פשרות לא ראויות" כאלה, כאשר עלות הנתבע נמוכה ממה שהיא אמורה להיות, והתועלת של החברה אינה מידתית. * **מניעת תביעות חסרות ערך:** אישור בית המשפט נועד גם לרסן תביעות חסרות בסיס. הוא מונע מהנתבעים ליישב תביעות חסרות בסיס רק כדי להימנע מהעלויות והסיכונים הכרוכים בהתדיינות משפטית ממושכת. ### שיקולים שיפוטיים לאישור הסדר פשרה בניגוד לתביעות ייצוגיות, חוק החברות אינו קובע במפורש את השיקולים לאישור הסדר תביעות נגזרות. עם זאת, הפסיקה, במיוחד *ביסקר*, קבעה מערך של גורמים שעל בית המשפט לבחון: * **מידתיות הפשרה להבראה פוטנציאלית:** יש להעריך את סכום הפשרה ביחס לפיצוי שהחברה הייתה עשויה לקבל אילו התביעה הייתה מצליחה. * **לגופה של התביעה:** בית המשפט מעריך את הסבירות שהחברה תזכה בתביעה. זה כרוך בהערכת חוזק הטיעונים המשפטיים והראיות. * **עלויות ליטיגציה:** העלויות הצפויות של המשך התביעה הנגזרת הן גורם מכריע בקביעת סבירות הפשרה. * **הטבות נלוות:** כל הטבות נוספות לחברה הנובעות מהפשרה (למשל, שיפור הממשל התאגידי, הסדרים עסקיים עתידיים) נלקחות בחשבון. * **שלב ההליכים:** הנקודה שבה הושג ההסדר (למשל, לפני הגילוי, לאחר התדיינות נרחבת) משפיעה על הערכת בית המשפט. * **כושר הפירעון והשיפוי של הנתבע:** היכולת הכלכלית של הנתבעים וכל מנגנוני השיפוי העומדים לרשותם רלוונטיים. * **סבירות שכר התובע ועורך הדין:** בית המשפט בוחן את נאותותם של כל שכר טרחה או תגמול שהוצע לתובע הנגזר וליועצו המשפטי. * **התנגדויות בעלי מניות:** כל התנגדויות המוגשות על ידי בעלי מניות, דירקטורים או נושים נלקחות בחשבון. ### "כלל שיקול הדעת העסקי" וועדות התביעות חידוש משפטי משמעותי שנדון הוא החלת "כלל שיקול הדעת העסקי" על החלטות של אורגנים בחברה בנוגע לתביעות נגזרות, בפרט בכל הנוגע להקמת והמלצות של ועדות תביעות. * **בקשה לייזום תביעה:** כלל שיקול הדעת העסקי מגן בדרך כלל על החלטות הדירקטורים בשאלה אם להגיש תביעה מביקורת שיפוטית, בתנאי שההחלטה מתקבלת בתום לב ולטובת החברה. * **סקירה דו-שלבית של ועדות תביעות:** פסיקה, המבוססת על תקדים אמריקאי (*Zapata Corp. v. Maldonado*), הציעה ביקורת שיפוטית דו-שלבית על החלטות שאומצו על ידי ועדות תביעות: * **בחינה פרוצדורלית:** על החברה להוכיח את עצמאותה של הוועדה, תום הלב ויסודיות החקירה שלה (לרבות עצמאות החברים, סמכויות שהואצלו ועומק ההליכים). * **בחינה לגופו של עניין:** מסקנות הוועדה והמלצותיה נבחנות לגופן, תוך הערכת סבירותן ומידתיותן אל מול סיכויי התביעה והתועלת הפוטנציאלית של החברה. הקפדנות של שלב זה קשורה לעתים קרובות לממצאים בשלב הפרוצדורלי. * **הטיה מבנית כמגבלה:** התפתחות משפטית קריטית שהודגשה היא שההגנה של כלל שיקול הדעת העסקי עלולה להתבטל אם הדירקטורים (או הוועדה שהם ממנים) סובלים מ"הטיה מבנית". זה קורה כאשר מקבלי ההחלטות מסוכסכים מטבעם, למשל כאשר התביעה היא נגד בעלי שליטה שיושבים גם בדירקטוריון. במקרים כאלה, בית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעת רחב יותר בבחינת החלטת הוועדה. * **משקל דוחות ועדת התביעות:** גם בהיעדר כלל שיקול הדעת העסקי, דו"ח מנוהל, יסודי ומקצועי של ועדת תביעות בלתי תלויה יכול להיות בעל משקל משמעותי בהערכת בית המשפט את סיכויי התביעה ואת סבירות הפשרה. ### הערכת ניצול הזדמנויות עסקיות הניתוח מתעמק במבחנים המשפטיים לקביעה אם נושא משרה ניצל באופן לא ראוי הזדמנות עסקית של חברה, בסיס נפוץ לתביעות נגזרות. * **מבחן הסכמה (ראשי):** מבחן זה, המפורט בחג'ג'*, מתמקד בפעילות הליבה של החברה (המעגל הראשון) ובתחומי הפעילות המשיקים או הצפויים (המעגל השני), כפי שהם משתקפים בדיווחים פומביים. הזדמנות נופלת על החברה אם היא נמצאת במעגלים אלה, כאשר חובותיו של נושא המשרה גדלות עם הוותק וההזדהות שלו עם החברה. * **מבחני עזר (תחרות וקניינית):** מבחן התחרות בוחן אם ניצול נושא המשרה מוביל לתחרות עם החברה. המבחן הקנייני מעריך את השימוש במשאבי החברה להזדמנות. מידע שהושג באמצעות תפקידו של השוטר משחק גם הוא תפקיד. * **עקרון "הכובע" וגילוי נאות:** מועלית נקודה ניואנסית לגבי ה"כובע" שחבש השוטר כאשר הוא שומע על ההזדמנות. בעוד שתפקידו של נושא משרה יכול להטיל חובות גם על הזדמנויות מחוץ לפעילות הליבה של החברה, ניתן להפחית את משקלו של עיקרון זה אם הגישה נבעה בעיקר מהיכרות אישית, כפי שנתמך בתצהירים ספציפיים בתיק. כמו כן צוינה "חובת הגילוי המוגברת" על בעלי השליטה. * **דחיית הזדמנות:** ראיות לכך שהחברה הייתה דוחה את ההזדמנות, גם אם הוצגה, יכולות להחליש את הטענה לגופה. ### תגמול ושכר טרחה בתביעות נגזרות הטקסט מתייחס גם למסגרת המשפטית לפסיקת שכר טרחה ותגמול לתובע הנגזר ולבא כוחו, תוך הקבלות לפסיקת התובענות הייצוגיות. * **בסיס סטטוטורי וקריטריונים לפסיקה:** חוק החברות (סעיפים 200א(א) ו-201) אמנם מסמיך את בית המשפט לקבוע שכר טרחת עו"ד ולפצות את התובע, אך הוא אינו מפרט קריטריונים ספציפיים. הפסיקה, המהדהדת את עקרונות התובענות הייצוגיות, לוקחת בחשבון את התועלת לחברה, מורכבות, טרחה, סיכון, חשיבות ציבורית, איכות הייצוג, סכומי התביעה לעומת הפיצוי ושלב הפיטורין. * **שיטת האחוזים (תיק רייכרט):** בית המשפט העליון העדיף את שיטת האחוזים להסדרים כספיים, כאשר שכר הטרחה הוא אחוז מהסעד שניתן. נקבעו שיעורי אחוזים מדורגים (למשל, 25% עד 5 מיליון ₪, 20% עד 10 מיליון ₪, 15% מעל). * **שיפורים בתיק Supergas:** מקרה זה חידד את שיטת האחוזים, והציע ששיעורי *רייכרט* משמשים כתקרה ובהתחשב בשלב ההסדר. כמו כן, הוא הבהיר כי שכר הטרחה צריך להתבסס על הערך הכלכלי *נטו* של הסעד וכי יש לכלול את שכר התובע הייצוגי במפתח שכר הטרחה של עורך הדין. * **פסק הדין של אופטיקה הלפרין על הסדרים עתידיים:** פסק דין זה הוא מרכזי עבור הסדרים הכרוכים ב"רגולציה עתידית" (למשל, הסכמי תיחום פעילות). הוא קבע כי הסדרים עתידיים, שהתועלת הכספית שלהם אינה ניתנת לכימות, בדרך כלל לא צריכים להוות בסיס לחישוב שכר טרחה. עם זאת, היקפם ותועלתם יכולים להשפיע על *שיעור האחוזים* המיושם על הסיוע הכספי הניתן לכימות. כאשר רגולציה עתידית היא התרופה *היחידה*, עדיפה השיטה הגלובלית לחישוב שכר טרחה. * **שיקול דעתו של בית המשפט בהערכת שכר טרחה:** בית המשפט שומר לעצמו את שיקול הדעת להפחית את התגמול והעמלות המומלצים, תוך החלת הפחתות באופן יחסי בין התגמול לשכר הטרחה. * **חישוב שכר הטרחה במקרה הנוכחי:** בית המשפט הקפיד על *אופטיקה הלפרין* להפחתת שכר הטרחה המוצע של הצדדים, חישב אותם מחדש על בסיס סכום הפשרה נטו והתחשב בהסדר העתידי (הסכם תיחום פעילות) רק כגורם בקביעת שיעור האחוזים המתאים, ובסופו של דבר פסק שכר טרחה נמוך מהמוצע בתחילה. בית המשפט התאים גם את מרכיב ההוצאות בשל היעדר תימוכין ראייתיים. לסיכום, הניתוח מדגיש את התפקיד הקריטי של בית המשפט בפיקוח על הסדרי תביעות נגזרות, ומבטיח שהם באמת מועילים לחברה ואינם מונעים על ידי אינטרס אישי של התובעים או באי כוחם. חידושים משפטיים, במיוחד בכל הנוגע ליישום כלל שיקול הדעת העסקי והגישה הניואנסית להערכת תביעות הזדמנויות עסקיות וחישוב שכר טרחת עורך דין בהסדרים עם הסדרים עתידיים, הם מרכזיים במסגרת זו.