ע"א 5315/12

תקציר

במקרה זה טענו המערערים כי מניותיהם בחברה הוחזקו בנאמנות על ידי מר מיוסט, על בסיס הסכם בעל פה לכאורה. השתק שיפוטי, המונע מצדדים לנקוט עמדה מנוגדת בהליכים נפרדים, לא הוחל כאן, שכן הוא ישתיק שלא בצדק את המערערים מלהציג את טענותיהם. עם זאת, בית המשפט הביע ספקנות לגבי אמינותם של המערערים, נוכח הודאתם במתן עדות שקר בהליך קודם. למרות האפשרות להסכמי החזקת מניות על פי החוק, המערערים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות כגון תיעוד או נימוקים משכנעים לטענותיהם. "מסמך הבדיחה", ראיה מרכזית, נחשב מעורפל ולא מספיק כדי להוכיח בעלות. טיוטת הסכמים משנת 2006 הצביעה על משא ומתן מתמשך ולא על הסכם אחזקות מבוסס במניות, דבר המערער את עמדת המערערים. עוד ציין בית המשפט כי מר מיוסט הוכר כבעלים בפועל בעסקאות רשמיות ובהליכים פליליים, והמערערים לא רשמו כל הסכם נאמנות כנדרש בחוק. משכך, בית המשפט לא מצא בסיס לטענתם לבעלות במניות, מה שהוביל לדחיית ערעורם ולצו לכיסוי הוצאות המשפט של המשיבים.