ב"ש 3436/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לעצור חשוד עד 22.8.07. המערער נעצר בגין נהיגה תוך שלילת רישיונו. הערכאה הנמוכה יותר נעתרה לבקשת התביעה להארכת מעצרו של המערער בחמישה ימים, לאחר סיום חקירתו, בתנאי שיוגש נגדו כתב אישום. ההגנה ביקשה את שחרורו של המערער בנימוק שהחקירה הסתיימה ולא הייתה הצהרת תובע. השופט דחה את הערעור כתיאורטי, שכן נגד המערער כבר הוגש כתב אישום. עם זאת, החליט השופט להכריע בשאלה העקרונית האם בית משפט יכול להורות על חלופת מעצר לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים. השופט קבע כי לערכאה נמוכה יותר יש סמכות להורות על חלופת מעצר וכי סיום חקירה אין משמעותו שיש לשחרר את החשוד. השופט ביסס פרשנות זו על הצורך לאזן בין האינטרסים של מערכת המשפט הפלילי לבין זכותו של החשוד לחירות, ועל הדרישה להבטיח הגנה מרבית על זכויותיו של האחרון לפי סעיף 1(ב) לחוק המעצרים. השופט גם מתח ביקורת על נוסחו של סעיף 17(ד) וקרא למחוקק לתקן אותו כך שיבהיר כי בית המשפט יכול לשקול עילות מעצר אחרות מעבר לשלב החקירה וכי בסמכותו להורות על חלופת מעצר.