עתפ"ב 65498-01-23

תקציר

המערערים הפסידו בתביעתם לביטול צו הריסה מינהלי למבנה שנבנה שלא כדין. הערעור, שכוון כנגד החלטת בית משפט קמא, לא הציג טיעונים משכנעים כלשהם לתמיכה בטענתם. המבנה הוקם ללא היתר כדין, והמערערים לא הצליחו להוכיח כי לא התקיימו הדרישות למתן הצו או כי נפלו פגמים כלשהם בצו עצמו. הם טענו לאכיפה בררנית ואפליה, אך בית המשפט מצא את הראיות שלהם בלתי מספקות. החוק מגביל את תקופת עיכוב צווי ההריסה לסך מצטבר של שנה, שבמקרה זה כבר חרגה ממנה בעת הגשת הערעור. המערערים לא הוכיחו כי הם משתייכים לקבוצה הסובלת מיחס בלתי שוויוני, ואף לא הצליחו להראות כי צו ההריסה הוצא ללא טעמים לגיטימיים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המערערים לא הביאו כל ראיה קונקרטית שתתמוך בטענותיהם בדבר אכיפה בררנית, אלא רק העלו טענות כלליות. השופט הדגיש כי השיהוי הממושך במימוש צו ההריסה – שכבר עלה על שלוש שנים – אינו מוצדק, במיוחד נוכח היעדר התקדמות משמעותית באישור התכנית הרלוונטית. לבסוף, השופט הבחין בין עניינם של המערערים לבין פסק דין מצוטט, בשל הנסיבות השונות והראיות שהוצגו. כתוצאה מכך נדחה הערר במלואו, וגם השיהוי הקודם במימוש צו ההריסה בוטל.