תא"מ 7794-03-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע בגין לשון הרע. נמצא כי התובעת, שלא סיפקה תרגום נוטריוני לפוסט המשמיץ לכאורה, תרגמה די הצורך את הפוסט המדובר. עם זאת, השופטת קבעה כי מבחן האדם הסביר – מבחן אובייקטיבי – אינו תופס את התובע כפוסט המשמיץ המתואר, ולכן הוא אינו נחשב לשון הרע. למרות ששמו של התובע לא הוזכר במפורש בפוסט, השופט לא מצא כי ניתן לזהות את התובע באמצעות התמונות הכלולות. עם זאת, השופט השתכנע כי הנתבע כתב על התובע. באשר לטענת הנתבע בדבר עניין ציבורי, הסכימה השופטת כי הפוסט מהווה ביקורת צרכנית חופשית, שהיא בעלת חשיבות חברתית. תוכן הפוסט, הגם שהיה בלתי מרוסן, נחשב כהבעת דעתה של הנתבעת על התנהלותה של התובעת כנותנת שירות. השופט הדגיש כי ביקורת ציבורית כזו היא אינטרס ציבורי ומהווה עניין אישי לגיטימי למפרסם. מאחר שהנתבעת פעלה בתום לב והפרסום הביע דעה על שירותה הציבורי של התובעת, הצליחה הנתבעת לטעון להגנה שמקנה סעיף 15(4) לחוק הרלוונטי. משכך, נדחתה תביעת התובעים, והם חויבו בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 3,500 ₪.