ע"פ 7416/22

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט את הרפורמה והיישום של חוק העונשין הישראלי בנוגע להמתת חסד תחת אחריות מופחתת כמפורט בסעיף 301ב לחוק. הרפורמה משנת 2019 הוקמה במטרה ליצור היררכיה בעבירות המתת חסד, המשקפת את חומרת והאשמה הכרוכות בכל עבירה. הרפורמה מבחינה בין רצח בנסיבות מחמירות, רצח, הריגה באחריות מופחתת, הריגה בקלות דעת וגרימת מוות ברשלנות. באופן ספציפי, סעיף 301ב מתייחס לתרחישים שבהם ניכרת אחריות מופחתת, כגון מצוקה רגשית, מצב נפשי, התגרות או שכרות, וקובע עונש מרבי של 15 עד 20 שנה בהתאם לנסיבות. המערער, שהואשם תחילה ברצח, חתם על הסדר טיעון, במסגרתו הודה בהריגה באחריות מופחתת בשל שכרות, מה שהוביל לאישום מתוקן. בית המשפט מדגיש את חשיבותם של הסדרי טיעון, הכרוכים בדרך כלל בוויתורים משני הצדדים, המשפיעים על ההרשעה הסופית וגזר הדין. בקשת המערער לתמורה נוספת לפי סעיפים 301ב(ב)(1) ו-301ב(ב)(3), שעניינה הגנה עצמית או התגרות, נדחתה בשל סתירה להסדר הטיעון ולעובדות. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער – שנבעו מקטטה אלימה תחת שכרות – אינם עומדים בקריטריונים של הגנה עצמית או התגרות, וציין את האלימות המופרזת שהופעלה. גזר הדין הסופי התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היעדר עבר פלילי ומצבו הרפואי, והתיישב בקצה התחתון של קשת הענישה. בית המשפט אישר את גזר הדין ומצא אותו הולם את מעשיו של המערער ותואם את אמות המידה המשפטיות והעונשיות הקיימות. ההחלטה נתמכה פה אחד על ידי השופטים א' שטיין ור' רונן, ואישרה את דחיית הערעור.