ער"מ 34477-09-14

תקציר

המערערת הגישה תביעה בפני בית הדין האזורי בדרישה להפרשי פנסיה מהמשיב. בית הדין האזורי דחה את התביעה בנימוק שהיא נבעה מהליך קודם. לאחר מכן ניסה המערער לערער על החלטה זו לבית הדין האזורי, אך נמסר לו כי היה עליו לבקש רשות ערעור לבית הדין הארצי. לאחר מכן הגיש המערער לבית הדין הארצי בקשה להארכת מועד לערעור, אשר נדחתה על ידי הרשם בנימוק שהבקשה הוגשה באיחור של 49 יום, וסיכויי ההצלחה נמוכים. המערערת ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור על החלטת הרשם והאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט ראה את טעותו של המערער בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי כסבירה בהתחשב בנסיבות, והביא בחשבון את סיכויי ההצלחה הגבוהים בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שכן האחרון דחה את התביעה בנימוק שהמערערת לא הגישה בקשה לסעד פיצול, למרות שככל הנראה אפשרה סעד פיצול כאמור בהליך הקודם. ההחלטה להאריך את הזמן התקבלה בהיעדר מי מהצדדים, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.