ת"א 46835-09-16

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת החומרים הרלוונטיים. נקבע כי יש לאשר את הבקשה לדחייה על הסף. בית המשפט מכיר בכך שגישה לצדק היא זכות יסוד, ועל בעלי הדין לקבל את יומם בבית המשפט. עם זאת, לאחר בדיקה מעמיקה נמצא כי התביעה להצהרה כי הנכסים המדוברים אינם נכסי נפקדים היא חסומה על פי חוק, שכן היא הוגשה מעבר למגבלת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות התשי"ח-1958. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לו סמכות לדון בחלק מהסעדים המבוקשים, לרבות שחרור נכסים וביטול העברת בעלות. ההחלטה בדבר מעמדם של הנכסים כנכסי נפקדים או בדרך אחרת אינה משפיעה על סמכותו של בית המשפט במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי בקשת המשיבים להמשך ניהול הווקף על ידי נאמני משפחת קיים, כפי שקבע בית הדין השרעי, אינה ישימה משום שלאפוטרופוס לנכסי נפקדים סמכות בלעדית על נכסי ההקדש. בנוסף, התעודה המצהירה על הנכסים כנכסי נפקדים היא הכרה במצב הקיים בלבד ולא ניתן לבטלה מבלי לבחון לגופו של עניין, החסוי על פי חוק. בית המשפט היה נדרש גם להתעמק בסוגיית זכותם של המשיבים לתבוע את זכויותיהם הנטענות בנכסים, דבר שלא נעשה עקב הדחייה על הסף. לאור ממצאים אלה, קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה על הסף, ולחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים, בסך של 3,000 ₪.