ע"א 449/89

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לערעור של יהלומנים שביקשו לתבוע תגמולי ביטוח מלויד'ס הבריטית, בעקבות גניבת היהלומים על ידי מרדכי סיביאר, אדם שהופקד בידיהם למכור את היהלומים. למערערים היה קשר עסקי ארוך שנים עם סיביאר, אשר היה מאתר קונים ומסדיר מכירות מטעמם. עם זאת, סיביאר לא החזיר את היהלומים ולא שילם עבורם, מה שהוביל להרשעתו בגניבה והונאה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים לשיפוי מכוח פוליסת ביטוח "כל הסיכונים" שלהם, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי על פי פוליסות אלה, על המבוטח להוכיח כי נגרם אובדן או נזק, ולאחר מכן מוטל על המבטח הנטל להוכיח כל סעיפי פטור חלים. במקרה זה נדונה השאלה האם סיביאר פעלה כמתווכת או מתווכת, דבר שישפיע על תחולת סעיף הפטור בפוליסה. בית המשפט מצא כי מאחר שסיביאר הייתה חלק ממנגנון השיווק של המערערים, אספקת היהלומים הייתה וולונטרית וחלק מהליך מכירה, ולפיכך נופלת תחת הפטור הקבוע בפוליסה בגין גניבה או חוסר יושר על ידי מתווכים או לקוחות. כתוצאה מכך, המבטחת לא הייתה אחראית לאובדן. בית המשפט דחה את טענות המערערים ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש את הפרשנות ההגיונית של חוזי ביטוח ואת הנסיבות הספציפיות שבהן חלות סעיפי הפטור. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.