ע"א 3432/17

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד בנוגע לביטול או אכיפה של החלטות מסוימות של החברה, במיוחד החלטות 09 ו-12. בית המשפט התייחס לטענות הנוגעות להתיישנות ומצא כי בעוד שהמערערים לא טענו במישרין להחלטות העבר להתחמק מתקופת ההתיישנות, תביעתם לסעד הצהרתי בדבר בעלות במניות נדחתה בזמן. המערערים טענו כי תקופת ההתיישנות החלה מאוחר יותר בשל מצבו הרפואי של אביהם, אך בית המשפט דחה זאת וציין את הנגישות הציבורית של פנקס המניות. בית המשפט דחה גם טענות על ניהול לא מקצועי וקבלת החלטות בדיעבד בשל היעדר ראיות מספיקות. באשר לאפליית בעלי מניות, בית המשפט בחן האם לבעלי המניות הרגילים היו ציפיות לגיטימיות להשתתף בניהול. היסטורית, רק מניות פדיון החזיקו בזכויות הצבעה, ובית המשפט לא מצא הפרה של ציפיות ראשוניות של בעלי המניות. ההחלטה לאפשר חלוקת דיבידנד לבעלי המניות הפדיון, בניגוד לנוהג קודם שבו רק מניות רגילות קיבלו דיבידנדים, נחשבה מפלה. כתוצאה מכך, בעוד שהחלטות 09 ו-12 ביטלו את ההגבלות על העברת מניות לא היו מפלות, הזכאות לדיבידנד בגין מניות לפדיון הייתה מצדיקה ביטול. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.