ת"א 16204-03-15

תקציר

בית המשפט הכריע בשתי בקשות הנוגעות להפקדת ערבות בגין הוצאות בסכסוך מקרקעין מורכב בו מעורבים מספר צדדים. בקשה מספר 9, שהוגשה על ידי נתבעים 3 ו-1, ביקשה לחייב את התובע בהפקדת ערבות להוצאותיהם, ואילו בקשה מספר 13, שהוגשה על ידי התובע, ביקשה לחייב את התובע שכנגד (נתבע מס' 3) להפקיד ערבות להוצאותיו כנתבע בתביעה שכנגד. התובע, יוצא צה"ל ובעליו היחיד של עסק למכירת דודי שמש, טען כי רכש זכויות בחנותו באמצעות הסכמי רכישה ושילם מיסים בהתאם. החנות שכנה בשטח הידוע כמתחם אלי כהן-טירת כרמל, שהקרקע שלו הייתה בחלקה בבעלות הנתבעת מס' 1 (רמ"י) ובחלקה בבעלות הנתבעת מס' 2 (העירייה). אושרה תוכנית מתאר למתחם, שמטרתה העברת חנויות למבנה מסחרי חדש, כאשר הזוכה במכרז הבא יהיה אחראי על פינוי בעלי החנויות ובניית מרכז מסחרי חלופי. התובע טען כי הרשויות הכירו בחנויות הקיימות והתחייבו להעביר אותן ממקומן, אך החברה שזכתה במכרז לא ניהלה עמו משא ומתן ובמקום זאת מיהרה לפנות אותו מחנותו ללא תמורה. כתוצאה מכך איבד את מקור פרנסתו ואת הפנסיה. התובע ביקש פיצוי כספי וצו הצהרתי בדבר זכאותו לחנות חלופית. הנתבעים, בכתבי ההגנה שלהם, דחו את טענות התובע על הסף, וטענו כי לתובע אין זכויות בנכס והוא שוהה שלא כדין. לטענתם, החנות שימשה כבית מלאכה וכי התובע בנה מבנים בלתי חוקיים, הורשע בעבירות והפר צווים שיפוטיים. החברה (הנתבעת מס' 3) הוסיפה והצהירה כי שילמה סכומים ניכרים לבעלי נכסים אחרים במתחם על מנת להקל על פינויים. באשר לבקשה 9 קבע בית המשפט כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התובע להפקיד ערבות. אף שהטענה ניצבה בפני אתגרים משמעותיים, היא לא הייתה נטולת כל הצדקה להצדקת חסם נוסף. לפיכך, הבקשה נדחתה. אשר לבקשה 13, התובעת שכנגד (הנתבעת מס' 3) הייתה חברה בע"מ, ובית המשפט החיל את סעיף 353א לחוק החברות. החברה מסרה מידע פיננסי וביטחונות ליכולתה לשלם, והתובע לא הגיש תגובה. בנוסף, היקפה של התביעה שכנגד היה מצומצם יחסית לתביעה העיקרית. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין צורך שהתובע שכנגד יפקיד ערבות להוצאות במקרה ספציפי זה. לפיכך, שתי הבקשות להפקדת ערבות בגין הוצאות נדחו.