ע"א 11371/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגישה המועצה האזורית באר טוביה (המערערת) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את תביעת המערערת לתשלום סך של 1,572,750 ₪ כהיטל סלילת כביש מהחברות המשיבות המחזיקות במקרקעין באזור התעשייה באר טוביה. ליבת המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של הסכם פיתוח שנחתם בין הצדדים בשנת 1993, לפיו התחייבו המשיבות לשלם למערערת הוצאות בגין עבודות פיתוח באזור התעשייה, לרבות סלילת כבישים. המערערת טוענת כי ההסכם מתייחס לרכיב הקרקע בלבד וכי יש לחייב את המשיבים בהיטל סלילה נפרד בגין רכיב הבנייה. המשיבים טוענים כי הסכם הפיתוח קובע תשלום סופי ומלא עבור כל עבודות הפיתוח שיבוצעו בקרקע, לרבות סלילת כבישים, ועל כן יש לפטור אותן מכל היטל עתידי בגין עבודות אלה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבות ואף קיבל באופן חלקי את תביעתן שכנגד, המחייבת את המערערת לבצע עבודות פיתוח נוספות בהתאם להסכם הפיתוח. שופט בית המשפט העליון, ש' ג'ובראן, הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. השופט ג'ובראן קבע כי קיימת "זהות של עבודות" בין עבודות סלילת הכביש נשוא הסכם הפיתוח לבין העבודות בגינן הוטל היטל הסלילה, וכי הסכם הפיתוח אכן פוטר את המשיבות מתשלום היטלי סלילה נוספים בגין הקרקע והמבנים שעליה. לטענת השופטת, לשון הסכם הפיתוח ונסיבות ביצועו מלמדות כי כוונת המערערת הייתה לפתח את אזור התעשייה ולקבל ממנו ארנונה עתידית, ופרשנותו הראויה של ההסכם היא כי הוא פוטר את המשיבות מכל תשלום נוסף בגין עבודות הפיתוח הנזכרות בו, ללא הבחנה בין הקרקע לבין המבנים. זאת ועוד, השופט ג'ובראן קבע כי הסכם הפיתוח לא נחתם בניגוד לחוק, וכי המערערת, שביקשה להרחיב את אזור התעשייה ולהגדיל את הכנסותיה העתידיות ממסים, אינה יכולה להשתחרר כעת מההסכם בעילה של אי חוקיות. לבסוף הורה השופט ג'ובראן למערער לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. סגני הנשיא א' ריבלין וד' חשין הסכימו עם פסק הדין והקביעה.