פ"א 43168-12-21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את כל הראיות שהוצגו, לרבות שני כתבי האישום, צו ההריסה, דו"ח המפקח ועדותו והודאת הנאשם. הראיות מראות מעבר לכל ספק סביר כי שני כתבי האישום מתייחסים לאותה חלקת אדמה ולאותה בנייה. הודאת הנאשם, התואמת בדיוק את פרטי כתבי האישום וצו ההריסה, היא הודאת אמת ויש לה משקל משמעותי. נסיבות חיצוניות, לרבות הימנעותו של הנאשם מלהעיד בבית המשפט, תומכות במסקנה זו. בית המשפט שקל גם את טענת המערער כי מספרי החלקות בכתבי האישום שונים, אך מצא כי אין בכך כדי להצביע על כך שמדובר בחלקות שונות, מה גם שהכתובת בשני כתבי האישום זהה. המשיב לא נדרש להציג את כל הראיות הקיימות, ובית המשפט סמך על זיהוי הקרקע על ידי המפקח. בנוסף, בית המשפט לא ראה כל טעות במדידות שנערכו על ידי המפקח, המוסמך לבצע בדיקות ומדידות על פי החוק. גם טענות המערער ביחס למסמכי המשיב נמצאו חסרות בסיס. באשר לגזר הדין, המערער לא פירט נימוקים כלשהם לביטולו, ובית המשפט ציין כי לא יגזור מחדש את דינו של המערער. העונש שהטיל בית משפט קמא היה סביר ומידתי לנסיבות, בהתחשב במצבו האישי של המערער ובעובדה שאין זו העבירה הראשונה שלו. לפיכך, הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה במלואו. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.