עע"מ 8249/08

תקציר

פסק הדין דן בהשתלשלות האירועים הנוגעת להיתר בנייה ובשינויים שנעשו לאחר מכן במצב התכנוני. היתר הבנייה המקורי ניתן בשנת 1998, אך הבנייה לא החלה בתוך שנה, מה שגרם לפקיעת תוקפו. בקשה לשינוי מיקום המבנה אושרה בשנת 2001 אך לא הביאה להוצאת היתר בפועל. בתוך כך, בשנים 1999 ו-2005 חלו שינויים במצב התכנוני, שהשפיעו על הדרישות להוצאת היתרי בנייה. המערערים לא קיבלו היתר בנייה נוסף ובקשתם בשנת 2003 נדחתה בשנת 2004 על בסיס המצב התכנוני המעודכן. בית המשפט קבע כי המערערים אינם רשאים להסתמך על ההיתר המקורי או על ההחלטה משנת 2001, וכי רשויות התכנון רשאיות לדחות את הבקשה להיתר בשל ההגבלות הנוכחיות והחשד לשימוש בלתי חוקי במבנה. בנוסף, ייעודו של המבנה לחקלאות לא הוכח דיו. השופט עמית הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והסכים עם ההמלצה שלא לפסוק הוצאות בהתחשב בתוצאה הקשה עבור המערערים. השופטת פרוקצ'יה והשופט דנציגר הסכימו עם פסק הדין.