ת"א 8865-03-22

תקציר

הסוגיה המרכזית של פסק דין זה סובבת סביב תשלום אגרות בית המשפט וסיווג התביעה שהגישו התובעים. בפסק הדין נקבע כי כל הליך משפטי כפוף לאגרת בית משפט, הנקבעת לפי ערכה הכספי של התביעה. במקרים בהם התביעה היא לסעד הצהרתי, שאינו ניתן לכימות במונחים כספיים, נדרש תשלום קבוע. אל לו לבית המשפט לפרש את התקנות באופן רופף כדי למנוע מבעלי דין להיכנס לבית המשפט, אך באותה מידה, אין להשתמש בסעדים הצהרתיים שהם כספיים באופיים כדי לעקוף את הדרישה לתשלום אגרות. פסק הדין דן בשני מקרים קודמים, אלדן נ' מימון וניצן תושבי רח' נ' בוני התיכון, אשר עסק שניהם בסיווג תביעות לצורכי אגרה. העיקרון שנקבע במקרים אלה הוא כי יש להתייחס לתביעות לסעד הצהרתי, שאין בכוונתן להוביל לתביעות כספיות כנגד הנתבעים, כאל תביעות שאינן כספיות לצורכי שכר טרחה. במקרה הנוכחי, התובעים ביקשו צו מניעה שיחייב את הנתבעים לתקן אריחי חיפוי פגומים לכאורה בבניין, ובעוד עלות התיקונים כומתה בתביעה, התובעים הבהירו כי הם אינם מעוניינים בפיצוי כספי אלא בביצוע התיקונים. לפיכך, התביעה מסווגת כתביעה לא כספית לסעד הצהרתי, ומכאן חל תשלום קצוב. בנוסף, פסק הדין מתייחס לבקשת הנתבעים כי התובעים יבהירו את הסכום המופחת של תביעתם, אותו הפחיתו התובעים "לצורכי שכר טרחה". השופט הולך בעקבות תקדים בית המשפט העליון בעניין מגדל חברה לביטוח נ' מיפרומל, הקובעת כי הפחתת סכום התביעה לצרכי שכר טרחה אינה מחייבת את התובעים לוותר או להקטין ראשי נזק ספציפיים. במקום זאת, הוא קובע מגבלה מקסימלית על הפיצוי שניתן לקבל בסוף המשפט. מאחר שהתובעים פירטו את נזקיהם, בקשת הנתבעים לבירור נוסף של הסכומים נדחית. משכך, בקשת הנתבעים נדחית, והתובעים נדרשים לשלם אגרה נוספת לפי התעריף הקבוע בגין תביעות שאינן כספיות. לתובעים ניתנת ארכה עד דצמבר 2023 לביצוע תשלום זה, והחלטה נפרדת תינתן לגבי זימון הצדדים להמשך המשפט.