ת"א 62235-09-19

תקציר

אזרחית ישראלית השוהה מחוץ לישראל הגישה תביעה נגד חוקר פרטי על סך 500 אלף שקל, בטענה שפגע בפרטיותה בכך שמסר לאחיה מידע פרטי אודותיה. החוקר העביר לאחיה של התובעת דו"ח חקירה, הכולל את פרטי הכניסות והיציאות של התובעת מישראל, וכן את שם הבנק ומספר הסניף בו ניהלה התובעת את חשבונה. הפרט האחרון היה שגוי. הנאשם טען כי המידע הושג כדין וכי לא ביצע כל עבירה. בית המשפט קבע כי המידע השגוי אודות סניף הבנק של התובעת אינו מהווה עוולה נזיקית שכן הוא שגוי ואינו מפר אף אחד מהסעיפים הרלוונטיים בחוק הגנת הפרטיות או בחוק המחשבים. פרטי כניסותיו ויציאותיו של התובע מישראל נחשבו למידע סודי, ולנתבעת לא היה כל היתר כדין לגשת אליהם. בית המשפט מצא כי הנאשם חדר למאגר מידע חסוי ולא הסביר כיצד השיג את המידע כדין. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבע ביצע עוולה בכך שהפר את חובת הסודיות הקבועה בחוק. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 7,000 ₪.