ת"א 22685-04-12

תקציר

הסכסוך בין פז לחוואסה נסוב סביב הזכויות בתחנת דלק בעקבות ביטול הסכם פשרה מ-2006. שני הצדדים מסכימים כי הסכם הפשרה בוטל, ובכך בוטלו התנאים לפיהם הפעילה פז את התחנה בין השנים 2006 ל-2012 בטלים ומבוטלים. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם פז שומרת על זכויות כלשהן בתחנה כחוכרת משנה וכספקית בלעדית לאחר הביטול. פז טוענת כי הסכם הפשרה בוטל בשל התקיימות תנאי פיטורים, ואילו חוואסה טוענת כי פז הפרה את ההסכם בכך שהכחישה אותו שלא כדין, מה שהוביל את חוואסה לבטלו. בית המשפט בוחן ארבע דרכים אפשריות שבהן ניתן היה לבטל את הסכם הפשרה. השתיים הראשונות, הקשורות לפקיעתו הטבעית של ההסכם או למימוש "תחנת יציאה" על ידי פז, נדחות במהירות משום שלא ישפיעו על מעמדה של פז בתחנה. האפשרות השלישית, פקיעת תוקף בשל תנאי סיום, תחייה את המערכת החוזית הקודמת ותעניק לפז המשך זכויות בתחנה. עם זאת, בית המשפט קובע כי הסכם הפשרה בוטל ככל הנראה בשל הפרתה של פז, מה שמוביל לאפשרות הרביעית. כתוצאה מהכחשתה הבלתי חוקית של פז את ההסכם, הייתה לחוואסה הזכות לבטלו, מה שהוביל למסקנה כי פקעו זכויותיה של פז בתחנת הדלק. לפיכך, בית המשפט מצהיר כי ביטול הסכם הפשרה על ידי הוואסה היה כדין, ולפז אין עוד זכויות הקשורות לתחנת הדלק, אם כי אין בפסיקה זו כדי לפגוע ביכולתה של פז להגיש תביעה נפרדת להשבת השקעות שבוצעו בתחנה. הנתבעים, פז, אחראים לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, המוערכות בכ-65 אלף שקל, כולל מע"מ.