תת"ע 1773-09-21

תקציר

על פי הודאת הנאשם, הוא הורשע בשתי עבירות של נהיגה תחת השפעה (DUI), בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה. האישום הראשון הראה חריגה קלה ממגבלת האלכוהול המותרת, ואילו האישום השני חשף חריגה משמעותית. עבירות אלה, יחד עם 13 הרשעותיו הקודמות של הנאשם, לרבות נהיגה בשכרות קודמת ונהיגה בזמן פסילה, הביאו את התביעה להפעיל את סעיף 40א לפקודת התעבורה, ולבקש פסילה של 10 שנים. עם זאת, השופט הפעיל שיקול דעת בבואו לפרש את סעיף 40א, והגיע למסקנה כי תחולתו אינה מוצדקת במקרה זה בשל עיתוי ההרשעות הקודמות. השופט שקל גם את הודאתו המלאה של הנאשם, את עבודתו החיובית ואת חיי משפחתו ואת המלצות שירות המבחן, שלא הצביעו על דפוס התמכרות לאלכוהול. באיזון בין הצורך בהרתעה לבין הנסיבות המקלות, גזר השופט על הנאשם שילוב של קנסות, פסילה בפועל, פסילה על תנאי ומאסר בפועל – חודשיים ריצוי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי. השופט הדגיש את חומרת עבירות ה-DUI ואת הצורך בענישה מחמירה, במיוחד לאור חזרתו של הנאשם והרשעה קודמת בגין נהיגה בזמן פסילה. לנאשם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.