תמ"ש 25971-02-17

תקציר

הדיון נסוב סביב השימוש בזרעו של נפטר כדי להעמיד צאצאים לאחר מותו. למנוח המדובר לא היה בן זוג קבוע או ילדים בעת פטירתו והוא הביע רצון ברור להמשכיות ולהולדת צאצאים. התובעים, בהיותם הוריו ואחותו של המנוח, ביקשו גישה לזרעו המוקפא של המנוח לצורך הפריה. לכך התנגד היועץ המשפטי לממשלה, שטען כי רק לבן זוגו הקבוע של המנוח יש מעמד משפטי כלשהו בנוגע לשימוש בזרע. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, להוריו ולקרובי משפחה אחרים של הנפטר אין מעמד משפטי כזה, והחוק כיום אינו מכיר בזכות לנכדים. כמו כן, החוק הקיים והמלצות ועדת מור יוסף מחייבים קשר גנטי בין הורה אחד לפחות ליילוד. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים, תוך הדגשת רצונו הברור של המנוח בהמשכיות ובהיעדר שותף קבוע. השופטת הכירה במורכבויות ובקשיים הפוטנציאליים עבור הילד העתידי, אך הדגישה כי רשת התמיכה הנרחבת של המשפחה יכולה לספק סביבה נוחה לגידולו. פסק הדין הדגיש גם את חשיבות הגשמת רצונו של המנוח ואת הזכויות המשלימות של בני המשפחה, במיוחד נוכח חוסר יכולתה של האחות להביא ילדים לעולם בשל מחלה גנטית. פסק הדין מבקש לגשר על הפער בין מבני המשפחה המסורתיים לבין המשפחות ה"חדשות" המגוונות של החברה המודרנית. היא מאפשרת הכרה בזכויותיהם של בני משפחה המבקשים להגשים את רצונות הרבייה של קרוב משפחה שנפטר, במיוחד כאשר לנפטר לא היה בן זוג קבוע. עוד הדגיש בית המשפט כי כל עוד לא קיים סיכון לסחר בילדים או חשש אחר, אין להטיל איסור קטגורי על שימוש בזרע של אדם שנפטר ללא קשר גנטי. בנוסף, התייחס השופט לאפליית חשוכי ילדים בדיני הפריון והמליץ לאפשר פונדקאות בחו"ל ללא קשר גנטי במקרים ספציפיים, תוך הבטחת זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים. פסק הדין סולל אפוא את הדרך להכרה רחבה יותר במשפחות לא מסורתיות ומכיר באופי המתפתח של מבני המשפחה בחברה המודרנית. כמו כן, בית המשפט הורה על שחרור זרעו המוקפא של המנוח לצורך הליך פונדקאות, תוך הדגשת חשיבות כיבוד רצונו של המנוח וזכויות המשפחה. פסק הדין פירט גם את ההליכים המשפטיים לאימוץ ואת הצורך להבטיח את זכויותיה של האם הפונדקאית.