בג"צ 9029/16

תקציר

העותרים טענו כי התרשמו תחילה כי הנושא מטופל באופן פנימי בתוך הכנסת. הם פנו לשר המשפטים ולבית המשפט רק כשהבינו שח"כ אילטוב ממשיך לכהן בוועדה למרות חששותיהם. בית המשפט זיהה שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד בפעולות העותרים, והדגיש את המורכבות סביב האינטרס הציבורי והפרת שלטון החוק. בית המשפט דן ברעיון המנהג החוקתי, וציין כי העותרים לא הצליחו לבסס בסיס איתן לטענה זו. העותרים סברו כי המנהג מכתיב צורך בחבר אופוזיציה אחד לפחות בוועדה, וטענו כי זהו הנוהג הנהוג מאז 1990. למרות שהכיר בחשיבותו של מנהג זה, החליט בית המשפט כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי. פסק הדין המשיך ודן בעקרונות הייצוג המידתי וזכויות המיעוט בקבלת החלטות, תוך הדגשת אופייה וחשיבותה הייחודיים של הוועדה לבחירת שופטים. העתירה העלתה שאלות רחבות יותר לגבי המאפיינים הדמוקרטיים והחוקתיים של הרשות השופטת בישראל, ולמרות שדחה את העתירה, הכיר בית המשפט במשמעות ההיסטורית והערכית של הכללת חברי אופוזיציה בוועדה. הם עודדו את המחוקק למסד נוהג זה כדי למנוע עמימות עתידית. השופט י' עמית והשופט א' פוגלמן הסכימו לדחות את העתירה, בנימוק של שיהוי פרוצדורלי וציינו כי יש להסדיר את הנוהג כך שיבטיח בהירות בבחירות עתידיות לוועדה.