סע"ש 60453-04-21

תקציר

התובע, מר טספמריאם מוהור, פועל בניין בעל אזרחות זרה, תבע את דניה סיבוס (הנתבעת 1) ואת חברת א. נטופה בנין בע"מ (הנתבעת 2) בגין שכר והטבות שלא שולמו לו במהלך עבודתו. המחלוקת נסובה סביב זהות המעסיק ומשך ההעסקה. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי דניה סיבוס הייתה מעסיקתו. הראיות שהוצגו, לרבות כרטיסי נוכחות חתומים, לא ביססו באופן משכנע יחסי עבודה ישירים בין התובעת לבין דניה. זאת ועוד, עדותו של התובע בנוגע לאתרים בהם עבד הייתה מעורפלת ולא עקבית. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת הועסקה על ידי חברת נטופה בנין בע"מ לתקופה של חצי שנה. במהלך תקופה זו, נטופה לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקה ותלושי שכר, שהם חובה על פי הדין הישראלי. בגין הפרות אלה הורה בית המשפט לנטופה לשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪. בית המשפט פסק גם לגבי רכיבים נוספים בתביעה, לרבות חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי חגים ושעות נוספות. התובעת הייתה זכאית לפדיון שבעה ימי חופשה שנתית, בסך כולל של 1,960 ₪. נטופה לא הוכיחה כי התובע עבד אצלם שנה שלמה, ולכן לא היה זכאי לדמי הבראה. בית הדין חישב את פיצויי הפיטורים וההפרשות לפנסיה של התובע, בסך של 5,289 ₪, בהתבסס על שכר המבוטח שהרוויח במהלך עבודתו. באשר לדמי חגים ושעות נוספות, קיבל בית המשפט את גרסת התובע לאירועים וחישב את הפיצויים בהתאמה, בסך 2,560 ₪. סיכומו של דבר, תביעת התובע כנגד דניה סיבוס נדחתה, ואילו תביעתו כנגד נטופה בניין בע"מ התקבלה בחלקה. נטופה חויבה לשלם לתובע סך של 19,809 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.2020. לתובעת נפסקו 750 ₪ הוצאות ו-4,250 ₪ שכר טרחת עורך דין מחברת דניה סיבוס. בית המשפט לא פסק הוצאות כלשהן לתובע בעניינו של הנתבע 2, נוכח קבלתה החלקית של תביעתו. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.